ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה (שמות טו,כ)
לאחר הנס הכביר של קריעת ים-סוף שר משה עם בני-ישראל את שירת הים. לאחר מכן שרו גם הנשים שירה. מספרת התורה: "ותיקח מרים הנביאה, אחות אהרון, את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות".
כאשר התורה מספרת על אירוע כלשהו ומציינת תארים על האנשים המעורבים בו, הדבר נועד או להבהיר במי בדיוק מדובר, או להוסיף בהבנת האירוע. אם-כן נשאלת השאלה, לשם מה התורה מתארת את מרים בתואר "הנביאה", וגם מוסיפה ואומרת שמרים היא "אחות אהרון"?
איזו נבואה?
התואר "הנביאה" מעורר תמיהה גם מצד תוכן העניין. נביא עניינו לדעת דברים נסתרים, לגלות עתידות, להשמיע לעם דברי תוכחה וכדומה. מה הקשר בין עניין הנבואה לבין שירתה של מרים? איזו ידיעת נסתרות או עתידות הייתה בכך שלקחה "את התוף בידה" ואמרה שירה?
שירתה של מרים, בפשטות, לא הייתה אלא תוצאה טבעית מההתרגשות הגדולה על נס קריעת ים-סוף. גם משה רבנו אמר שירה לא מכוח היותו נביא, אלא מרגשות השמחה וההתרגשות על הנס הגדול. וכמוהו מרים - כשראתה את הנס, הרגישה צורך לומר שירה. מה אפוא עניין היותה נביאה לכאן?
נביאה ותיקה
התשובה היא, שהיותה של מרים נביאה מסביר את עצם העובדה שנקטה יוזמה עצמית ואמרה שירה. הלוא משה רבנו היה בבחינת מלך, וכל חיי העם התנהלו על פיו. תחושת ההתבטלות של העם כלפי משה הגיעה לשיאה אחרי קריעת ים-סוף, כאשר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". איך קמה פתאום מרים והחליטה לצאת בראש העם ולומר שירה, בלא לבקש רשות ממשה רבנו?
לכן מוסיפה התורה ומציינת שמרים הייתה נביאה, ולא סתם נביאה אלא "אחות אהרון". בכך רומזת התורה לנבואתה של מרים עוד כשהייתה אחות אהרון, קודם שנולד משה. כמו שמספרת הגמרא, שמרים התנבאה אז, "עתידה אמי שתלד בן". מכיוון שהייתה נביאה כה גדולה, ידעה שעכשיו עליה לומר שירה עם הנשים.
שילוב תכונות
קשר נוסף בין מרים לאהרון: כאשר לקתה מרים בצרעת, מסר אהרון את נפשו עליה. הדבר נובע מתכונה משותפת לשניהם - אהרון היה "אוהב שלום ורודף שלום", וגם מרים, המכונה בתורה גם פועה, הייתה "פועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה". לכן מסר אהרון את נפשו עליה והיא נקראת "אחות אהרון".
כאן אנו רואים את השילוב המיוחד של נשות ישראל - מצד אחד "איזוהי אישה כשרה? העושה רצון בעלה", אך לאחר מכן מתגלות מעלותיה העצמיות, העומדות בדרגה גבוהה יותר משל הבעל, עד שלעתיד לבוא יבוא הדבר לידי גילוי, בבחינת "נקבה תסובב גבר".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 55)
|