ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית (שמות יב,ג)
בפרשתנו הקב"ה נותן לעם-ישראל את מצוות קרבן הפסח, והפרשה מספרת כיצד הקריבו בני-ישראל את הפסח במצרים, ערב צאתם לחירות. בקרבן הפסח שני חלקים עיקריים, המעכבים זה את זה - שחיטת הפסח ואכילתו במועדו. ברור שבלא שחיטה אי-אפשר לאכול את הפסח, ובאותה מידה תלויה שחיטת הקרבן באכילתו, שכן בלא אכילתו אין מקיימים את המצווה.
הרמב"ם קובע כלל, שכאשר שני פרטים במצווה מעכבים זה את זה, אין הם יכולים להיחשב שתי מצוות נפרדות, מאחר שאי-אפשר לקיים אחד בלא האחר. מכיוון שכך נדרש ביאור, מדוע הרמב"ם מונה את שחיטת הפסח כמצווה אחת ואת אכילת הפסח כמצווה אחרת אם שתי המצוות הללו תלויות זו בזו?!
כל פרט חשוב
ההסבר לכך נובע מהעובדה שהתורה קבעה לשחיטת הקרבן ולאכילתו שני זמנים שונים: שחיטת הפסח צריכה להיות בארבעה-עשר בניסן, ואילו אכילתו בליל חמישה-עשר בו. כמו-כן יש עוד הבדלים מהותיים בין השניים. דבר זה עצמו מלמד שמדובר בשתי מצוות נפרדות ולא בשני פרטים של מצווה אחת.
על-פי פנימיות התורה העניין מקבל תוספת עומק. קרבן הפסח שונה ממצוות אחרות, שכן הוא שימש הכנה ליציאת מצרים, והיציאה ממצרים היא מן האירועים המרכזיים בחיי העם היהודי. זו הייתה ה'לידה' של עם-ישראל, ולכן כל פרט בתהליך זה הוא עניין לעצמו.
לספוג מסירות-נפש
שחיטת הקרבן מבטאת את ההתנערות מהעבודה-הזרה של מצרים. כידוע, הצאן היה אליל מצרי, ושחיטת השה לקרבן פסח, מול עיני המצרים, תבעה מסירות-נפש מצד בני-ישראל. מסירות-נפש זו היא עניין מרכזי וחיוני לעצמו.
השלב הבא היה אכילת הקרבן. אכילה פירושה, שהדבר הנאכל נספג בגוף האדם ונעשה בשר מבשרו. משמעותה הרוחנית של אכילת הפסח היא אפוא, שמסירות-הנפש צריכה לחדור לכל מהותו של היהודי, עד שתהיה 'בשר מבשרו' ותקיף את כל מהותו - שכל פרטי חייו וכל מעשיו יהיו ספוגים במסירות-נפש.
הזדמנות שנייה
על-פי זה יובן דבר נוסף: בכל קרבן חל הכלל - "עבר זמנו, בטל קרבנו". אבל בקרבן פסח ניתנה הזדמנות שנייה - מי שלא הקריב בארבעה-עשר בניסן יכול להקריב 'פסח שני', בארבעה-עשר באייר.
הדבר נובע ממרכזיותו של קרבן הפסח. כשיהודי מחמיץ כל קרבן אחר, חסר לו רק עניינו הפרטי של הקרבן; אולם בקרבן הפסח, שהוא כה מרכזי, חסר לו עניין מרכזי בעולמה של היהדות. לכן התורה נותנת הזדמנות שנייה, כדי לתקן דבר זה ולהשלים את עניינו החשוב והמרכזי של קרבן הפסח.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 111)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:45
זריחה: 6:26
