המול לכם כל זכר (בראשית יז,י)
השמחה היא יסוד בעבודת ה' - "עבדו את ה' בשמחה". מצוות המילה קשורה במיוחד לשמחה, כפי שאומרת הגמרא, שמצווה זו "קיבלו עליהם בשמחה", ולכן "עדיין עושים אותה בשמחה", מתוך משתה. מדוע אפוא דווקא מצווה כה גדולה וחשובה כרוכה בכאב ובצער לנימול - "צערא דינוקא"?
אכן, זו תופעה טבעית של הגוף, שכאשר חותכים בו מסב הדבר כאב, אך השאלה היא, מדוע מלכתחילה ברא הקב"ה את האדם באופן שברית-המילה תהיה כרוכה בכאב? הלוא העולם כולו נברא על-פי התורה, ומכאן שגם מצד התורה יש צורך שברית-המילה תהיה כרוכה בכאב ובצער.
קדושה בגוף
יתרה מזו, על-פי הפוסקים, הצער הוא חלק ממצוות המילה, וזו הסיבה שאין להרדים את הנימול, כדי שאכן יחוש את הכאב. מדוע אפוא דווקא מצווה זו צריכה להיות קשורה בכאב?
דבר זה אכן קשור במהות עניינה של מצוות מילה. ייחודה של מצווה זו, שהיא מחדירה את הקדושה האלוקית גם בתוך הבשר הגשמי של הגוף. מטרת הבריאה כולה היא להשכין את הקב"ה בעולם הזה התחתון, ומצוות מילה עושה זאת על-ידי השכנת הקדושה בבשר הגוף הגשמי.
גדרי הבשר
לכן צריך הגוף הגשמי, שבו עושים את המילה, להיות בעל גדרים של גוף גשמי. אותו בשר, שאין לו שום מושג על מעלתה הנשגבה של מצוות המילה, עד שבמקום לחוש שמחה נפלאה הוא חש צער וכאב - בו צריכה לשכון הקדושה האלוקית.
אילו הייתה ברית-המילה נעשית באופן שאין האדם חש כאב וצער, משמעות הדבר הייתה, שהקשר עם הקב"ה לא הגיע לרובד התחתון של הגוף הגשמי. לכן ברא הקב"ה את האדם באופן שהברית כרוכה בצער ובכאב, כדי שהברית האלוקית תתחבר עם בשר הגוף הגשמי כמו שהוא, עם כל גדריו הגשמיים, עד שגם הוא יהיה קשור עם הקב"ה.
לא להשתמט
מכאן עלינו להפיק לקח גם בשליחות המוטלת על כל אחד מאיתנו: ההלכה קובעת, ש"אין לאדם רשות על גופו כלל... לצערו בשום צער". לכן אין האדם צריך לחפש פעילות שעלולה לגרום לו צער וכאב. ועם זאת, כשמדובר בשליחות של הקב"ה, להשכין את השכינה בעולם הזה, אין האדם רשאי להימנע ממנה, גם אם הדבר מסב לו צער.
מי שהטילו עליו שליחות, להפיץ את אור הקדושה, אל לו להשתמט ממנה בטענה שהדבר קשה לו וגורם לו צער. יש לזכור, ששליחות זו חשובה כל-כך, עד שכדאי גם לסבול ולהצטער כדי למלאה. וכשיעשה כך, ודאי יצליח היהודי למלא את השליחות כראוי, בלי צער וייסורים, אלא מתוך שמחה וטוב-לבב, ויעשה לקב"ה 'דירה בתחתונים'.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך י, עמ' 47)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
