וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף (בראשית לז,כח)
סיפור מכירתו של יוסף מעורר תמיהה גדולה. אמנם התורה מתארת את קנאתם של אחיו בו, אבל כשמביאים בחשבון את מהותם ודרגתם הרוחנית של השבטים, הדבר אינו מובן כלל. הלוא אחי יוסף היו צדיקי-עולם, "שבטי י-ה", ומהם נבנה עם-ישראל כולו. כיצד ייתכן שהגיעו לידי כך שזרקו את אחיהם לבור ומכרוהו לעבד?
מבאר הזוהר, שכל העניין הזה כוון למעשה על-ידי הקב"ה: "גרים קודשא-בריך-הוא כל דא, בגין לקיימא גזרה דגזר בין-הבתרים" - גרם הקב"ה כל זה, כדי שתתקיים גזירת בין-הבתרים, בעניין גלות מצרים.
למה בדרך זו?
בעצם, גם יוסף עצמו אמר לאחיו שבמכירתו הייתה כוונה אלוקית נסתרת - "אתם חשבתם עליי רעה, אלוקים חשבה לטובה", שכן על-ידי מכירתו ניצלו יעקב ובניו משנות הרעה, אולם הסברו של הזוהר נותן תשובה על שאלה נוספת שמתעוררת:
גם אם הייתה כוונה אלוקית שבני-ישראל יירדו למצרים, וגם אם הקב"ה רצה שיוסף יהיה השליט במצרים, כדי להציל את בית אביו מהרעב - למה היה הדבר צריך להיעשות דווקא תוך כדי מעשה כה חמור של מכירת יוסף לעבד על-ידי אחיו?! הלוא הרבה דרכים למקום, ומדוע נעשה הדבר דווקא בדרך זו?
כוח לגאולה
מסביר הזוהר, שירידת בני-ישראל למצרים הייתה צריכה לבוא דווקא על-ידי מכירת יוסף, כי בכך ניתן להם הכוח להיגאל מעול השעבוד ולצאת ממצרים. כאשר אחיו של יוסף תפסוהו והשליכוהו לבור, נעשה יוסף "עבד של אחיו". שליטה זו לא נתבטלה גם כאשר מכרוהו האחים לישמעאלים, וגם לאחר שיוסף הורד למצרים ונעשה שם משנה למלך.
נמצא אפוא, שבעומק הדברים היו בני-ישראל שליטים על יוסף, ובאמצעותו על כל מצרים. בזכות זה לא הייתה למצרים שליטה אמיתית וקבועה על בני-ישראל, גם בשעה ששעבדו אותם והעבידו אותם בפרך, וכאשר הגיעה שעתם לצאת ממצרים - נגאלו ויצאו.
לאהוב, לא לכעוס
מכאן יש להפיק הוראה בעניין אהבת-ישראל: כאשר יהודי מסב צער לחברו, אפילו אם הוא מצערו צער גדול כמו הצער שסבל יוסף מאחיו, צריך לחוש בכל-זאת רגש של אהבת-ישראל כלפיו.
אמנם הפוגע הוא בעל-בחירה, ולכן מגיע לו עונש על מעשיו, אבל הנפגע צריך לדעת, שבפגיעה שפגעו בו יש כוונה אלוקית חיובית, ולאמיתו של דבר, הפגיעה הזאת היא לטובתו. לכן אסור לו לכעוס על הזולת, ולהפך, עליו לנהוג כלפיו במידת האהבה, ודווקא התנהגות זו תבטל בסופו של דבר את הנזק. ועל-ידי הגברת אהבת-ישראל בין יהודים, עד לאהבת-חינם, תתבטל סיבת הגלות (שנאת-חינם), ותיכף ומיד תתבטל גם הגלות עצמה, בביאת משיח-צדקנו במהרה בימינו ממש.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 187)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 18:54
זריחה: 6:22
