חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:28 זריחה: 6:22 י' באדר א' התשע"ט, 15/2/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הקב"ה מקבל עליו את החובות
מאמרים נוספים בפרשה
שמן שבשמן
למה נמחק שמו של משה מהפרשה?
מחיקה שחושפת גדולה
יום-הולדתו של משה רבנו
להצית את אש הנשמה
משה מקדש את הקרובים אליו
בגדי נבואה
שתי דרגות באחדות
מוכנים ליציאה
מהותו של יהודי קשורה בקב"ה
עבודה מתוך רעש וצלצולים
משכן בצורת אדם
ה"מזבח" נשאר טהור לעולם
לא בכל דבר צריך להתלהב
להתגבר על ה'נחש' ולגלות את 'משיח'
זיתים או שמן
עיקר וטפל בקיומו של העם היהודי

הנח ואני אתן לך חייב (בבא בתרא קעה,ב. קעו,א)

פרשתנו, ברובה, עוסקת בעניינים שבין אדם לחברו דיני ממונות, נזיקין, מיקח וממכר והלוואה. בגמרא מתואר מקרה, שאדם לווה כסף מחברו ולא החזירו לו, והמלווה תפס את הלווה בשוק ו"חנקו", בתביעה להשיב מיד את החוב. ראה זאת אדם אחר, נחלץ לעזרת החנוק, ואמר למלווה: "הנח לו ואני נותן לך". ההלכה היא, שהמציל חייב לשלם את החוב.

אולם עדיין נשארת פתוחה השאלה, אם נכסיו של המציל נעשים משועבדים למלווה. על-פי התלמוד הבבלי, שעבוד יחול רק אם המציל עשה פעולת 'קניין', ואילו אם לא נעשה קניין ולא הייתה כאן אלא התחייבות בדיבור – אינו משתעבד. לעומתו, התלמוד הירושלמי סבור, שגם בהתחייבות בדיבור הוא משתעבד.

כיצד חל השעבוד

טעמו של התלמוד הבבלי הוא, שכדי שיחול שעבוד צריך שייעשה מעשה כלשהו, ואילו כאן לא נעשה שום מעשה בפועל, שהרי ההלוואה כבר ניתנה בעבר. לכן אם התבצעה ביניהם פעולת 'קניין', יש להתחייבות על מה לחול, ואם לאו – אין זו אלא התחייבות בדיבור, שאינה מחילה שעבוד על הנכסים.

לעומת זאת, התלמוד הירושלמי סבור שנעשתה כאן פעולה: המציל קיבל הנאה של נאמנות. עובדה שרק בגלל הבטחתו הסכים המלווה להניח לנפשו של הלווה, והוא נתפס בציבור כאדם אמין. ההנאה הזאת שקיבל הלווה היא בבחינת פעולה שמחילה עליו שעבוד.

'חנוקים' בגלות

יש לפרש מחלוקת זו גם באשר למצב עם-ישראל בזמן הגלות. בעקבתא דמשיחא, בסוף הגלות, כאשר החושך כפול ומכופל, והצרות הרוחניות והגשמיות מכסות את כל הארץ, בני-ישראל כמוהם כ'חנוק' – יהודים מרגישים 'חנוקים' לגמרי בחשכה הרוחנית של הגלות.

במצב כזה בא הקב"ה ומציל את ה'חנוק' ומקבל עליו את ה'חוב'. מבלי להביט על מידת הדין, התובעת שבני-ישראל ישלמו בעצמם את כל חובותיהם, משעבד הקב"ה את עצמו כביכול תמורת בני-ישראל ונוטל עליו 'לשלם' את חובותינו.

די בתזכורת

ובעניין זה יש הבדל בין השיטות של שני התלמודים: על-פי התלמוד הבבלי, אין השעבוד חל עד שתיעשה פעולה ממשית של 'קניין': בני-ישראל צריכים כביכול לתבוע מהקב"ה שייכנס בפועל למעמדם של ישראל ו'ישעבד' את עצמו בעבורם.

אולם על-פי התלמוד הירושלמי, אין הכרח בתביעה ממש ודי ב'תזכורת' לקב"ה על צערו של עם-ישראל, השרוי בשבי הגלות. כאשר יהודים מתפללים ומבקשים מהקב"ה: "עד מתי?!", הרי זה די והותר שהקב"ה ישעבד את עצמו לעם-קרובו ויביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 145)  



   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)