מאמרים נוספים בפרשה
	תשובה מתוך שמחה
	משה מרגיש שמסתיימת מנהיגותו
	לצאת לחוצות ולעורר יהודים
	מצוות 'הקהל' בנפש האדם
	הסתר שאינו הסתר
	האור יוצא מקודש-הקודשים
	שעה של התעלות ותכליתה
	לחבר את הפרטים

ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלקיכם (דברים לא,כו)

לאחר שמשה רבנו כתב ספר-תורה שלם, על-פי ציווי ה', מצווהו הקב"ה בפרשתנו להניחו במקום המקודש ביותר¹: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוקיכם".

היכן בדיוק הונח ספר-התורה? בגמרא² מופיעות בעניין זה שתי דעות: דעה אחת, שספר-התורה הונח בתוך ארון הברית עצמו, לצד לוחות הברית. דעה שנייה, שספר-התורה לא הונח בתוך הארון אלא לצידו. אולם לפי שתי הדעות ברור שספר-התורה שכתב משה רבנו היה מונח בקודש-הקודשים.

למעלה מגדרי העולם

עניינו של קודש הקודשים הוא - גילוי אלוקות שלמעלה מגדרי הזמן והמקום. חז"ל אומרים³: "מקום ארון אינו מן המידה". כלומר, כאשר מדדו את רוחב קודש הקודשים נתקבלו עשרים אמה, ועם זאת, כאשר מדדו מכל צד של הארון, נתקבלו גם-כן עשרים אמה (עשר אמות מכל צד), אף-על-פי שהארון עצמו היה באורך של אמתיים וחצי.

דבר זה מבטא את המימד העל-טבעי, שלמעלה מגדרי המקום, שהיה בקודש הקודשים. כך גם הזמן של קודש הקודשים היה למעלה מן הזמן, שכן הזמן והמקום קשורים זה בזה. זה עניינו של קודש הקודשים - גילוי הקדושה האין-סופית של הקב"ה, שלמעלה מגדרי הזמן והמקום.

כתב וחקיקה

עניין זה משתלב גם בלוחות, שאף הם מביאים לידי ביטוי את האלוקות שלמעלה מהטבע. האותיות שבלוחות היו חקוקות באבן, דבר המסמל את ההתאחדות הגמורה של הכתב האלוקי עם האבן, שכן הכתב לא הוסיף מאומה על מציאות האבן. כמו-כן, האותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות "בנס היו עומדין", כדברי חז"ל.⁴

לעומת זאת, ספר-התורה שכתב משה רבנו היה בכתב רגיל על הקלף. אותיות הכתב מייצגות דרגה נמוכה יותר של האור האלוקי, אור שמשתלב בתוך מציאות העולם והטבע. נשאלת אפוא השאלה, מה הקשר בין ספר-התורה הזה לקודש הקודשים?

להאיר את היום-יום

אלא שספר-התורה מבטא את תכליתו האמיתית של קודש הקודשים. המטרה אינה שבקודש הקודשים עצמו יאיר אור אלוקי שלמעלה מגדרי הזמן והמקום. התכלית היא שאור זה יאיר גם מחוץ לקודש הקודשים, ואף מחוץ להר הבית, עד שגם אומות העולם יכירו באור האלוקי. וזה ייעודו של ספר-התורה שכתב משה - להיות בבחינת דרגת הביניים להעברת האור האלוקי שלמעלה מגדרי הזמן והמקום אל מציאות העולם שמחוץ למקדש.

זו גם התכלית של ראש-השנה: לא די בכך שבראש-השנה עצמו עומדים יהודים בתחושת התבטלות גמורה לקב"ה. המטרה היא, שתחושה זו תאיר גם בכל ימות השנה, שגם כשיהודים חיים חיי יום-יום ועובדים את ה' מתוך טעם ודעת, תאיר בהם תחושת קבלת-העול שלמעלה מטעם ודעת. כך מביאים את השפע של ראש-השנה לכל ימות השנה, וזוכים לכתיבה וחתימה טובה בטוב הנראה והנגלה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 407)

----------

1) דברים לא,כו.

2) בבא בתרא יד,א.

3) יומא כא, סוף עמוד א. ושם נסמן.

4) שבת קד,א. מגילה ב,ב.