ויהי בחצי הלילה (שמות יב,כט)
מכת בכורות התחוללה "בחצי הלילה" – בדיוק בחצות. כאשר הודיע משה לפרעה על המכה הזאת, אמר "כחצות הלילה", כלומר, בחצות בערך, אולם כשבאה המכה בפועל, מספרת התורה שהדבר היה בדיוק בחצות - "ויהי בחצי הלילה".
דבר זה אין להבין במושגים אנושיים. איך ייתכן לעשות דבר בדיוק בחצות, והלוא בכל מצב יהיו שנייה או שבריר שנייה לכאן או לכאן? המושג 'בדיוק בחצות' הוא לכאורה מונח תאורטי, שאינו קיים במציאות.
שתי דעות
המכילתא מביאה שתי דעות: א) "יוצרו חילקו" – הקב"ה כביכול חילק את הלילה לשני חלקים, וברווח הזמן שנותר הביא את המכה; ב) "יודע עיתותיו ושעותיו הוא חילקו" – הקב"ה יודע מהו הרגע המדויק של 'חצות', ואז באה המכה.
בין שתי הדעות הללו יש הבדל מהותי: על-פי הדעה הראשונה, הקב"ה הקפיא לזמן-מה את הזמן, עצר את תנועת גרמי השמים, וכך חילק והפריד בין שני חצאי הלילה. לעומת זאת, על-פי הדעה השנייה לא היה כאן שום נס, אלא הקב"ה, שהוא "יודע עיתותיו ושעותיו", כיוון לנקודת הזמן המדויקת שבה חל חצות הלילה.
למעלה מגדרי הטבע
הדבר יובן על-פי משמעותה הפנימית של מכת בכורות. מכה זו באה מהדרגה האלוקית העליונה, שלמעלה מגדרי הבריאה, כפי שאומרים חז"ל: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו".
וכאן נשאלת השאלה, באיזו דרך באה הפעולה מהדרגה העליונה הזאת? על-פי הדעה הראשונה, כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לעולם הזה, לא היה העולם יכול להישאר בגדריו הטבעיים, ולכן נוצרה עצירת הזמן – התבטלו גדרי הטבע. לעומת זאת, על-פי הדעה השנייה, דווקא בנקודה זו באה לידי ביטוי גדולתו של הקב"ה – הוא ירד לעולם הזה, נכנס לתוך גדרי הטבע, ואף-על-פי-כן נשאר טבע העולם במתכונתו ולא התבטל ממציאותו.
כאז כן עתה
מכיוון שבתורה חל הכלל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", עלינו לומר שבהתגלות האלוקית של מכת בכורות היו שני הדברים גם יחד: האור האלוקי שלמעלה מגדרי הבריאה חדר לתוך גדרי הטבע, ובה בשעה היה ברור שזה כוח אלוקי שלמעלה מגדרי הטבע לגמרי.
כאז כן עתה: הגאולה השלמה תהיה בדוגמת הגאולה ממצרים. שילוב זה נדרש גם מאיתנו. מבלי הבט על גודל החשכה הרוחנית של הגלות נתחזק באמונה הפשוטה בביאת המשיח ה"עומד אחר כותלנו", ואמונה זו לא תישאר כדבר עליון ומופשט, אלא היא תחדור לתוך כל כוחות הנפש – הבנה, רגשות ועד הכוחות הנחותים. וכל זאת מפיצים גם אל ה'חוצה' – אשר הפצת מעיינות החסידות חוצה מביאה תיכף ומיד ממש את הגאולה האמיתית והשלמה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 868)
|