מאמרים נוספים בפרשה
	מיזוג המעלות מביא נצחיות
	לקרוע את ההסתר
	אין עוד מלבדו
	הקב"ה הוא הכול
	להיות 'שלט' חי
	יש לנו מקלט
	נקודה למעלה ונקודה למטה
	קול גדול שנשמע לנצח
	הקול שלא היה לו הד
	אהבה ויראה בלב אחד
	הרב - אב, התלמידים – בנים
	עבודת היום ועבודת הלילה
	מן היד אל הראש
	כוח מיוחד מול האוייב
	מחר ניטול את השכר
	נחמה כפולה ומושלמת
	לגלות את הגאולה
	שתי דרכים לגילוי האחדות האלוקית

ואהבת את ה' אלקיך... את ה' אלקיך תירא (דברים ו,ה; ו,יג)

בפרשת השבוע מופיעות המצוות של אהבת-ה' והיראה מפניו. אהבת-ה': "ואהבת את ה' אלוקיך"¹, והיראה: "את ה' אלוקיך תירא".² אלה שתי מצוות-עשה שבהן חייב כל אדם מישראל.

ידועה השאלה, איך אפשר לצוות על דברים שברגש? אפשר לצוות את האדם לעשות דבר-מה או לא לעשותו, אבל איך אפשר לצוותו לחוש תחושות, דבר שלכאורה אינו תלוי ברצונו - או שהוא מרגיש או שאינו מרגיש!

מצווה לחשוב

ההסבר לכך הוא, שהמצווה היא להתבונן בגדולת ה', בדרך שתביא להתעוררות של אהבת ה' ויראתו בלב האדם. התורה מצווה את האדם לאהוב את ה' ולירא מפניו, וכאשר טוען האדם, מה אעשה שאין בליבי אהבת ה' ויראתו - אומרים לו: עסוק והתבונן בגדולתו, ואז יתעוררו בליבך האהבה אליו והיראה מפניו.

נמצאנו למדים, שבתוך המצוות על אהבת ה' ויראתו כלולה גם החובה לדעת את גדולת ה'. זה ההסבר לכך שהרמב"ם מאריך בתחילת ספרו 'היד החזקה' במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, שכן על-ידי הלימוד וההתבוננות בעניינים אלה מקיים האדם את המצוות לאהוב את ה' ולירא מפניו.

שתי תחושות

אהבה ויראה הן, מטבען, שני רגשות שונים ואף מנוגדים. אהבה מעוררת תשוקה להתקרבות ולדבקות, ואילו יראה מעוררת רתיעה, פחד וריחוק. גם הדרכים לעורר רגשות אלה שונות זו מזו. האהבה מתעוררת על-ידי התבוננות בכך שהקב"ה הגדול והנורא משפיל עצמו ומשגיח על האדם ודואג לכל פרט קטן בחייו. לעומת זאת, היראה מתעוררת דווקא על-ידי התבוננות בפער האין-סופי שבין הבריאה ובין הבורא.

אולם הרמב"ם כולל את שני הדברים יחדיו: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים וכו'".³

גם בהמשך אנו רואים שאותה התבוננות מביאה הן לידי אהבה והן לידי יראה. כשהאדם מתבונן בגדולת ה' - "מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם יתברך". ומוסיף הרמב"ם: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן - מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא ברייה קטנה שפלה".

אין סתירה

עלינו לומר, שאהבת ה' זו אינה מסוג האהבה שמתבטאת בתחושת התקרבות ודבקות, אלא התביעה מהאדם היא להגיע לאהבה שיש בה דמיון ליראה. האדם המתבונן בגדולת ה', ומגיע לידי הכרה עד כמה הקב"ה נשגב ממנו, מרגיש בעת ובעונה אחת שתי תחושות מקבילות - מצד אחד צימאון ותאווה לדעת את ה', ומצד שני רתיעה ופחד מגדולתו.

שתי התחושות הללו יכולות וצריכות לשכון בעת ובעונה אחת בלב כל אדם, ואין ניגוד ביניהן. כל אחד ואחד יכול להגיע לידי כך על-ידי לימוד וידיעה ועל-ידי התבוננות בדברים אלה. ועל-ידי עצם ההכרה בגדולת ה' ואהבתו ויראתו, מתקשר האדם עם הקב"ה ומצליח לדלג על המרחק האין-סופי שבין הנברא לבין בוראו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 32)

----------

1) דברים ו,ה.

2) שם, יג.

3) הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב.