מאמרים נוספים בפרשה
	מיזוג המעלות מביא נצחיות
	לקרוע את ההסתר
	אין עוד מלבדו
	הקב"ה הוא הכול
	להיות 'שלט' חי
	יש לנו מקלט
	נקודה למעלה ונקודה למטה
	קול גדול שנשמע לנצח
	הקול שלא היה לו הד
	אהבה ויראה בלב אחד
	הרב - אב, התלמידים – בנים
	עבודת היום ועבודת הלילה
	מן היד אל הראש
	כוח מיוחד מול האוייב
	מחר ניטול את השכר
	נחמה כפולה ומושלמת
	לגלות את הגאולה
	שתי דרכים לגילוי האחדות האלוקית

קול גדול ולא יסף (דברים ה,יט)

בפרשתנו מתאר משה רבנו לפני הדור שעומד להיכנס לארץ-ישראל את מעמד הר-סיני. את קול ה' ששמע העם בסיני הוא מתאר במלים¹: "קול גדול ולא יסף". אחד הפירושים שמביא המדרש² על "ולא יסף" הוא: "שלא היה לו בת-קול" (=הד).

נוסף על הצורך להבין את עצם הרבותא בכך שלקול האלוקי לא היה הד (שלכאורה זה ביטוי של חולשה), נשאלת כאן השאלה, לשם מה עשה הקב"ה נס זה? הרי ידוע הכלל³ שאין הקב"ה עושה נס ללא צורך, ולמה שינה כאן הקב"ה את חוקי הטבע וגרם לכך שקולו לא יהיה לו הד?

הקול נספג

ההד הוא קול החוזר מהעצמים השונים. כאשר הקול פוגע בקיר, בהר וכיוצא-בזה, הוא מוחזר חזרה. זוהי תופעת ההד. התנאי לכך הוא, שאותו עצם שמחזיר את ההד יהיה קשיח ובעל יכולת החזרה, שכן אם יהיה זה עצם רך, הסופג את הקול לקירבו, לא תיווצר כל תופעה של הד.

דבר זה מסביר מדוע לא היה הד לקול האלוקי. כשהקב"ה אמר⁴: "אנכי ה' אלוקיך", היה זה ב"קול גדול" כל-כך, ששום דבר לא יכול היה לעמוד מולו. הקול חדר אל תוך כל המציאות ולא הוחזר ממנה.

כל חלקי הבריאה, ובכלל זה גם הדומם, ספגו לתוכם את הקול האלוקי והושפעו ממנו. במעמד הר-סיני היה מצב דומה לזה שיהיה לעתיד-לבוא⁵, המתואר במלים⁶: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" - אפילו הבשר הגשמי יחוש את הגילוי האלוקי. וכך היה גם בעת מתן-התורה, שכל המציאות כולה קלטה וספגה את הגילוי של הקול האלוקי.

הקירות מעידים

זו הסיבה שלקול הזה לא היה הד. לא היה בכך משום נס או שידוד הטבע. זהו טבע העולם, שכאשר הקול נספג וחודר לתוך העצמים, אין הוא מוחזר מהם ואין הוא יוצר הד. הואיל והקול האלוקי חדר לתוך כל הבריאה, לא היה מה שיחזירו וייצור הד.

נמצא אפוא, שדווקא העובדה שהקול האלוקי היה נטול הד, מבטאת את עוצמתו האין-סופית של הקול הזה, שכן זה קול כה אדיר, עד שהוא חודר לתוך העולם ואינו מוחזר ממנו.

לאמיתו של דבר, תופעה זו לא הייתה חד-פעמית. כל אימת שיהודי לומד תורה, חודר קול התורה אל תוך כל המציאות שמסביב. חז"ל אומרים⁷, שלעתיד "קורות ביתו של אדם מעידים בו", שכן הם סופגים את קול התורה שהוא למד. (וזה מסביר את העובדה, שכמה מגדולי-ישראל⁸ ציוו לעשות את ארון הקבורה בעבורם מהשולחן או מה'עמוד' ששימשו אותם ללימוד התורה, לחלוקת אוכל לעניים וכדומה, כי התורה והמעשים הטובים נספגים אפילו בתוך העץ הגשמי!).

אין מעצור

זה כוחה של התורה, ששום דבר אינו עומד בפניה. אמנם העולם נברא כך, שהגשמיות מתחברת עם הגשמיות, ואילו הרוחניות נתפסת ומושגת בכלים רוחניים. אולם הגבלות אלה אינן עומדות לנגד התורה. לה יש הכוח לחדור גם אל תוך המציאות הגשמית, כהמשך לקול הגדול של מעמד הר-סיני.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1092)

----------

1) דברים ה,יט.

2) שמות רבה סוף פרשה כח.

3) ראה דרשת הר"ן דרשה ח: "ההקדמה הא' שחפץ השם יתברך לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר ושהטבע יקר בעיניו לא ישנהו אלא לצורך הכרחי". וראה שבת נג,ב. ועוד.

4) דברים ה,ו.

5) תניא פרק לו.

6) ישעיה מ,ה.

7) תענית יא,א. ושם נסמן.

8) קב הישר פמ"ו.