מאמרים נוספים בפרשה
	תשובה מתוך שמחה
	היהודי כאדם שמימי
	להיות בשמיים ולרדת לארץ
	ללכת ישר למעלה
	להיות קרוב ורחוק
	להתחיל מלמעלה
	שמים וארץ בעבודת האדם
	להתחיל מלמעלה
	החבל של הנשמה
	שלושה שבחים
	שני מנהיגים בכפיפה אחת
	למה משה לא נכנס לארץ?
	לחבר שמים וארץ
	הברכה קודם לימוד התורה

עלה אל הר העברים הזה (דברים לב,מח)

בסיומה של פרשתנו מצווה הקב"ה את משה "בעצם היום הזה לאמור: עלה אל הר העברים הזה, הר נבו... ומות בהר".¹

הביטוי "בעצם היום הזה", שמשמעותו: בחצי היום ממש, אינו שכיח בתורה. רש"י מסביר, שבכך אמר הקב"ה, שהוא נוטל את משה באמצע היום, "וכל מי שיש בו כוח למחות - יבוא וימחה". זאת, משום שבני-ישראל החליטו שלא להניח למשה למות, באמרם: "אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והגיז לנו את השליו ונתן לנו את התורה, אין אנו מניחין אותו!".

איך העלו בני-ישראל על דעתם למנוע את פטירת משה? באיזו דרך יכול בן-תמותה למנוע מהקב"ה ליטול את נשמתו של אדם כלשהו?

אלא בני-ישראל חשבו למנוע ממשה לעלות להר-נבו. העלייה אל ההר הייתה תנאי לפטירתו, והם חשבו שכשימנעו ממנו לעלות להר - תתבטל גזירת מיתתו.

פתח הצלה

לכאורה, ניסו כאן בני-ישראל לפעול נגד הקב"ה. הוא מצווה את משה לעלות להר ולמות שם, והם מחליטים למנוע זאת ממנו. והלוא זה היה דור של צדיקים, הדור שנכנס לארץ-ישראל, עליו נאמר²: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם"!

אלא כך טענו בני-ישראל: על-פי התורה אסור לאדם להיות כפוי-טובה, והואיל ומשה עשה עמנו טובות כה רבות, מוטל עלינו חיוב - מהתורה! - לעשות למענו הכול, ואף למנוע את פטירתו. הרי את הציווי לעלות להר לא השמיע ה' לנו, אלא למשה בלבד, ובכך אולי פתח לו פתח-הצלה. אולי יש בזה רמז, שעל-ידי התאמצות שלנו למען משה, תתבטל הגזירה והוא ייכנס לארץ-ישראל.

לטובת ישראל

מובן אפוא, שבני-ישראל לא חפצו למרוד בה', אלא להפך, הם חשבו שזהו רצונו האמיתי - לאפשר להם לבטל את גזירת הפטירה. ואמנם, ניתן ליהודים כוח לבטל דינים וגזירות, אף לאחר שכבר נחתמו³, על-ידי "תשובה ותפילה וצדקה", ש"מעבירין את רוע הגזירה".⁴

אולם במקרה זה לא עלה הדבר ביד ישראל ומשה רבנו נסתלק. על-כן אנו חייבים לומר, שהדבר היה לטובתם של ישראל, שלכן לא הועילה מסירות-נפשם למען משה.

מעלת הגלות

דבר זה רמוז בדברי הפסוק "בעצם היום הזה" - היום הזה, יום פטירת משה, נוגע ל'עצם' הקיום של עם-ישראל. הקב"ה ידע שעתיד עם-ישראל לחטוא ולגלות מן הארץ, ולכן היה הכרח שמשה לא ייכנס לארץ.

על משה נאמר שמעשיו נצחיים.⁵ לו הכניס הוא עצמו את העם לארץ, הייתה ישיבתם בה נצחית, מבלי שתהיה אפשרות של גלות. במקרה כזה, בכעוס ה' על עמו, לא היה שופך את חמתו "על העצים ועל האבנים"⁶ (בית-המקדש), אלא היה 'נאלץ', כביכול, לכלות את העם עצמו. פטירת משה אפשרה את הגלות, שממנה ניתן יהיה לשוב ולהיגאל, בגאולה השלמה בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 339)

----------

1) דברים לב,מח ואילך.

2) שם ד,ד.

3) ראש-השנה יח,א.

4) מתפילת "ונתנה תוקף" - מוסף של ראש-השנה ויום-הכיפורים.

5) ראה סוטה ט, סוף עמוד א. אור התורה דברים עמוד סה. צג. צפנת פענח ריש פרשת תרומה. ועוד.

6) ראה איכה רבה פרשה ד,יד. מדרש תהילים מזמור עט, פירוש רש"י תהילים שם. קידושין לא,ב דיבור המתחיל "איסתייעא".