עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר יד,כז)
המושג 'מניין' - עשרה יהודים שנדרשים כדי לומר דבר שבקדושה - נלמד1 מפרשת המרגלים. התורה מכנה את עשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה - "עדה (הרעה)"2, ומכאן למדנו שבכל מקום שיש צורך ב'עדה', הכוונה לעשרה יהודים. אבל השאלה הנשאלת היא, מדוע דבר חשוב כל-כך מצאה התורה ללמדנו דווקא מהמרגלים?
בעצם פרשת המרגלים יש דבר תמוה, לכאורה: חטא המרגלים היה שלא רצו להיכנס לארץ-ישראל אלא ביקשו להישאר במדבר. ולמעשה מילא הקב"ה את רצונם והשאיר את כל העם במדבר עוד ארבעים שנה!
עדה קדושה
תורת החסידות3 מסבירה את פנימיות כוונתם של המרגלים. רצונם להישאר במדבר נבע מכוונות טהורות. הם רצו להמשיך בחיי הקדושה של המדבר, שם היו מנותקים מטרדות העולם ומדאגות הפרנסה. הם חששו, שכניסת העם לארץ-ישראל והצורך להתחיל בחרישה ובזריעה ובשאר העיסוקים הנדרשים שם - יפגעו בדבקותם בה', ולכן העדיפו להישאר במדבר.
לכן אפשר ללמוד מעשרת המרגלים את המושג 'עדה קדושה', מכיוון שהיו אנשים קדושים, שביקשו להישאר דבקים בה'. חטאם היה בדרגה עליונה יותר - היה עליהם להבין שהכניסה לארץ-ישראל יש בה מעלה עליונה יותר אפילו מדבקות מושלמת בה'.
יראה ואהבה
הרמב"ם4 מחלק את המניעים המביאים את האדם לעבודת-ה' לשלושה סוגים:
הראשון הוא "עובד מיראה" - אדם העובד את ה' מפחד העונש. זו מדרגה נמוכה, של עמי-הארץ ושל הילדים שטרם הגיעו לרמה עליונה יותר.
למעלה מזה עומד ה"עובד מאהבה"5 - אדם שיש בליבו אהבת-ה', ומשום כך הוא שמח למלא את רצון ה' ולעבדו, כדי להתקרב אליו ולדבוק בו. זו הייתה דרגתם של המרגלים - הם היו אוהבי-ה', שהשתוקקו לעבדו מתוך דבקות ובלא שיהיו מופרעים מטרדות העולם.
הדרגה העליונה
דרגה זו היא אכן גבוהה ונכבדה, אבל היא אינה השלמה ביותר. לכן השאיר הקב"ה את בני-ישראל במדבר ארבעים שנה, כדי שיגיעו לשיא שלמותה של דרגת 'עבודה מאהבה', ויוכלו להגיע לדרגה העליונה יותר, שבאה לידי ביטוי דווקא בכניסה לארץ-ישראל.
הדרגה העליונה ביותר היא6 "עושה האמת מפני שהוא אמת". מי שעומד בדרגה זו אינו חושב כלל על עצמו, על קשייו או על הטובה שתצמח לו מעבודת ה'. הוא משתוקק למלא את רצון-ה', משום שזה רצונו ומשום שזו האמת.
זו הייתה מדרגתם של יהושע וכלב, שלא חשבו כלל על עצמם ועל הקשיים שעלולים להתגלות בארץ-ישראל, אלא היו מלאי תשוקה למלא את רצון-ה' ולהיכנס לארץ-ישראל.
אך מכיוון שגם דרגתם של המרגלים היא דרגה גבוהה בעבודת-ה' ("עובד מאהבה"), לכן אנו לומדים מהם את העניין של מניין ("עדה"), והקב"ה אף מילא את שאיפתם והשאירם במדבר ארבעים שנה, עד שהגיעו לדרגה הגבוהה יותר של "עושה האמת מפני שהוא אמת".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 85)
----------
1) מגילה כא,ב. וראה רמב"ם הלכות תפילה פרק ח הלכה ה. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן נה סעיף ב.
2) במדבר יד,כז.
3) לקוטי תורה (במדבר לז,ב. לח,ב) מספרי קבלה. ובכמה מקומות.
4) הלכות תשובה פרק י הלכה א.
5) שם הלכה ג.
6) שם הלכה ו.
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:27
זריחה: 6:34
