מאמרים נוספים בפרשה
	לצאת לחיים בגישה נכונה
	לפרוע את החוב
	טענת האומות ותשובת התורה
	לחבר את התורה עם הארץ
	האור - מטרת הבריאה
	האור שנגנז לעתיד לבוא
	לא להתנתק מהעולם
	מטרת הירידה - עלייה גדולה יותר
	לא לזלזל ברגע קטן
	בדברים החשובים - רבים הקשיים
	האם הדגים זקוקים לשמות
	כוחה ומעלתה של האישה
	מידה כנגד מידה
	לבנות את העולם
	כוחות מיוחדים לתקופת החורף
	לצאת לחיים בגישה נכונה
	הרובד הפנימי שמאחורי התורה
	ברכת 'שהחיינו' על אור חדש בתורה
	לעבור את החורף באחדות
	איך בוחרים את המשובח לקרבן
	לאדם ניתן הכוח לחבר

ויקרא משה להושע בן-נון יהושע (במדבר יג,טז)

בפרשת השבוע אנו קוראים על שיגור שנים-עשר המרגלים לארץ-ישראל ועל תוצאותיה העגומות של משימתם. מספרת התורה, כי בטרם נשלחו קרא משה את שמו של הושע בן-נון - יהושע. מסבירה הגמרא¹, שבכך רמז על התפילה שהתפלל עבורו: "י-ה יושיעך מעצת המרגלים".

נשאלת כאן שאלה כפולה: הלוא בשעת שיגורם נאמר על המרגלים²: "אותה שעה כשרים היו". לולא כן, ברור שמשה רבנו לא היה שולחם. מדוע אפוא היה צורך בתפילה מיוחדת שתגן על יהושע מהשפעתם? ואם בכל-זאת חשש משה שמא יארע משהו - למה התפלל רק על יהושע ולא על כולם?

לא חטא פשוט

חטא המרגלים לא היה כה פשוט כפי שניתן להבינו בשטחיות. המרגלים היו נשיאי-ישראל, אנשים מורמים מעם, צדיקים. חטאם נבע בעקיפין מדרכם המיוחדת בעבודת-ה'.

בעבודת הצדיקים יש שתי דרכי-עבודה: יש הצדיקים שעוסקים בזיכוך עצמם, תוך התנתקות מהעולם-הזה ומצרכיו³; ויש אלה שמתמסרים לצורכי הדור.

הדרך הראשונה מתאימה רק לצדיקים מועטים, אלה שגם בהיותם בעולם הזה, דבקים הם בקב"ה כמו בהימצאם למעלה. כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, שאמר⁴: "אפשר אדם חורש וזורע, תורה מה תהא עליה". אולם על דרך זו קובעת הגמרא: "הרבה עשו כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידם".

מסור לרצון-ה'

הדרך השנייה היא דרכו של המנהיג, זה שאינו חושב על שלמותו-הוא, אלא על העם וצרכיו. כזה היה משה רבנו, שמסר את נפשו גם למען הרשעים שבעם-ישראל, שחטאו בחטא העגל. המדרש⁵ אף אומר, שמשה נשאר במדבר, עם הדור שנקבר שם, כדי שלעתיד-לבוא יקומו בני דורו לתחייה עמו. זה המנהיג, שמקריב את עצמו למען הציבור.

התכונה הבולטת בצדיק כזה היא ההתבטלות המוחלטת לקב"ה ולרצונו. כשהוא חש שרצון-ה' הוא להשכין קדושה בעולם-הזה, בתוך הפעילות השגרתית של חיי העולם, הוא מוותר על התעלותו האישית בדרגות הקדושה, ומתמסר למילוי רצון-ה' בעולם.

יהושע כמנהיג

המרגלים (שכשרים היו) השתייכו לסוג הצדיקים הראשון, אלה המופרשים מענייני העולם, ועוסקים בהתעלות רוחנית בלבד. הנטייה הטבעית שלהם הייתה בעד ההישארות במדבר, שבו אין שאון העולם מפריע לעבודת-ה'. כתוצאה מגישתם זו חטאו וניסו להניא את העם מלהיכנס לארץ.⁶

יהושע היה שונה מהם. כמי שאמור היה להיות רועה הדור אחרי משה, היה חייב לבטל את רצונותיו האישיים ולהתמסר למילוי הרצון האלוקי. לכן דווקא עליו התפלל משה: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

בכך אמר משה רבנו ליהושע - דרכם אינה דרכך. אתה חייב להתמסר לעם ולצרכיו. בכך העניק לו את הכוח לעמוד על המשמר, ולא להיסחף אחרי חבריו, שאהבתם לעבודת-ה' מתוך פרישות והתנתקות, גרמה להם להוציא דיבה על הארץ.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 320)

----------

1) סוטה לד,ב.

2) רש"י שלח יג,ג.

3) ראה לקוטי תורה ויקרא יח,א.

4) ברכות לה, ב.

5) במדבר רבה יט, ג.

6) לקוטי תורה במדבר לו,ד.