מאמרים נוספים בפרשה
	יש לימוד ויש לימוד
	כשהקב"ה מצווה - אפשר לבצע
	צריך לחשוב לבד
	לא לנטות מהאמת
	המנהיג מקריב את עצמו
	בלי מסקנות מיותרות
	אין לנתק את המעשה מהכוונה
	הכוח לעשות דברים בלתי-אפשריים
	תשובות מוחצות
	הוויכוח עם המרגלים
	התורה לא ניתנה למלאכי-השרת
	עונש לטובה
	אצל הקב"ה אין "לא יכול"
	"עושה האמת מפני שהוא אמת"
	הקב"ה אוהב את הקטנים
	כוחו של משה רבנו
	כוונות וביצוע
	לא לנתק את הציצית מהטלית
	מסירות-נפש למען בני הדור
	קביעת גבולות כבסיס לאחדות

שלח לך אנשים ויתרו (במדבר יג,ב)

הכניסה של בני-ישראל לארץ-ישראל מסמלת את כללות עבודתו של יהודי בעולם. נשמתו של יהודי ירדה למטה כדי להחדיר קדושה בתוך העולם הגשמי ולעשות מהגשמיות כלי לאור האלוקי. זה גם עניינה של הכניסה לארץ-ישראל: לעשות מ'ארץ כנען' - 'ארץ-ישראל', ארץ שהקדושה האלוקית מורגשת וגלויה בה.

קודם הכניסה לארץ-ישראל נדרש השלב של "שלח לך אנשים"¹, שבו נפתחת פרשתנו. סיפורה של שליחות המרגלים נושא בחובו מסר והוראה לחייו של כל אחד ואחד מישראל, הן מעצם השליחות והן מכישלונה.

להתבונן ולחשוב

בראש ובראשונה על היהודי להתבונן בתוכן המצווה שהוא עומד לקיים², ולחפש את הדרך הטובה ביותר להשלים את המשימה. זה עניינה של שליחות המרגלים - משה רבנו שלח אותם כדי למצוא את הדרך הטבעית, הנכונה והיעילה ביותר לכבוש את הארץ.

יהודי עלול להיתפס למחשבה, שהואיל והקב"ה ציווהו לקיים מצווה, עליו להפסיק לחשוב ולחדול לבחון את המציאות הטבעית, אלא עליו ללכת בעיניים עצומות ויהי מה. שליחות המרגלים מלמדת אותנו, שלא די בעצם האמונה בה', אלא יהודי נדרש לחפש את הדרך הטבעית שבה יתמלא רצון ה'. כי הכוונה האלוקית היא, שהמצוות יתקיימו בתוך גדרי העולם ובתוך מסגרות הטבע.

בלי מסקנות

עם זה מלמד סיפור המרגלים, שאסור לטעות ולסטות לכיוון השני. טעותם של המרגלים הייתה, שחשבו כי עצם העובדה ששלחו אותם לבחון את הארץ ואת האפשרות לכבשה בדרך הטבע, נתנה להם גם סמכות להחליט על עצם השאלה אם להיכנס לארץ.

בנקודה זו היה טמון חטאם הגדול. משה רבנו שלחם רק כדי לברר באיזו דרך קל יותר לכבוש את הארץ, אבל הם חשבו ששלחו אותם כדי להסיק מסקנות ולקבוע ש"לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו"³. בכך פעלו נגד רצון ה' והוכיחו חולשה של אמונה, שכן כשהקב"ה מטיל על האדם שליחות כלשהי, ודאי שבכוחו לבצעה, ואם יהיה צורך בנס - יתרחש נס.

עצם הטוב

זה היסוד השני שמלמד סיפור המרגלים: אם הקב"ה מטיל על האדם שליחות כלשהי - ברור שאפשר לקיימה, כי אין הקב"ה מבקש "אלא לפי כוחן"⁴. הלוא גם בשר-ודם לא יצווה את הזולת לעשות דברים שהם למעלה מכוחו, ועל-אחת-כמה-וכמה הקב"ה, עצם הטוב והצדק.

אלא שלאחר ידיעה זו, שהיא העומדת בבסיס גישתו של יהודי לתפקידו בעולם, מודיעה לנו התורה ש"אין סומכין על הנס"⁵, ושצריך לחפש את הדרך לקיים את רצון ה' בדרכי הטבע. ועם זאת, צריך להיות ברור לאדם, שגם אם יעמדו בדרכו קשיים ומכשולים - ודאי שיתגבר עליהם, בבחינת "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה"⁶.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 39)

----------

1) במדבר יג,ב.
2) ראה תניא פרק מא (נו,ב). ועוד.
3) במדבר יג,לא.
4) שמות רבה תחילת פרשה כט. במדבר רבה פרשה יב,ג. תנחומא נשא יא. וראה עבודה זרה ג,א.
5) ראה פסחים פד,ב. זוהר חלק א קיא,ב.
6) במדבר יג,ל.