מאמרים נוספים בפרשה
	קנאות לאהבת-ישראל
	קנאות מתוך שלום
	איך מגיעים לשלמות הטוב?
	להיות איש פלא
	פינחס זה אליהו
	זיכוך נצחי
	המפתח נמסר לידינו
	המפתח נמסר לידינו
	מסירת-נפש שמביאה את הגאולה
	כוחו של הרהור תשובה
	נחלת הלוויים בזמן הגאולה
	נחלה לעתיד
	לכל יהודי נחלה משלו
	שלוש רמות של התקשרות
	גם ההקדמות חשובות
	אהבת ארץ-ישראל
	הקב"ה מודה לדברי הנשים
	כוחה של תפילה אחת
	יהודי נדרש להיות "נביא לגויים"
	מסירות-נפש שלמעלה מהתורה
	חביבות מיוחדת לענייני קדושה

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במדבר כה,יב)

בסוף הפרשה הקודמת¹ מסופר על מעשהו של פינחס, שקינא את קנאת ה' כאשר חטאו בני-ישראל עם בנות מואב. בהמשך לכך אומר הקב"ה בתחילת פרשתנו²: "פינחס... השיב את חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם". ועל כך נותן לו הקב"ה שכר נפלא - "הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".

דברים אלה מעוררים שאלה: גם משה רבנו השיב את חמת ה' מעל העם, ולא פעם אחת בלבד, אלא פעמים רבות³; ובכל-זאת לא קיבל שכר כזה. להפך, כשביקש מהקב"ה (על-פי המדרש⁴) "שיירשו בניי את כבודי" - לא הסכים הקב"ה לכך ומינה דווקא את יהושע לממלא-מקומו. למה אפוא זכה פינחס בכהונת-עולם "לו ולזרעו אחריו", רק משום שפעם אחת יחידה "השיב את חמתי מעל בני-ישראל"?

נשמה וגוף

התשובה טמונה במילים "בקנאו את קנאתי בתוכם". ההבדל המהותי בין עבודת משה לעבודת פינחס הוא, שמשה הסיר קטרוגים על עם-ישראל על-ידי תפילה, ותפילתו פעלה למעלה שתתבטל הגזירה; ואילו פינחס "השיב את חמתי" על-ידי פעולה גשמית למטה, בתוך בני-ישראל, פעולה שעוררה את בני-ישראל לתשובה.

הבדל זה משתקף גם במסירות-הנפש של משה ופינחס: גם משה רבנו מסר את נפשו למען עם-ישראל, ואף היה מוכן למחוק את שמו מהתורה⁵ - אבל כל זה הוא מסירות-נפש שמצד הנשמה; הוא מסר את רוחניותו ואת חיי הנשמה שלו. לעומתו, פינחס מסר את נפשו כפשוטו⁶ ממש וסיכן את חייו כדי להציל את עם-ישראל - מסירות-נפש שמצד הגוף.

מלמעלה ומלמטה

משה ופינחס מייצגים שתי דרכים בעבודת ה'. המטרה הכללית של עבודת ה' היא לזכך את הגשמיות ולהפכה כלי לאור האלוקי. דבר זה יכול להיעשות בשתי דרכים: אחת, על-ידי הארה אלוקית גדולה שבאה מלמעלה, והשנייה, על-ידי זיכוך המציאות הגשמית והעלאתה למעלה.

משה רבנו מייצג את העבודה בדרך הראשונה - להביא הארה אלוקית מלמעלה. זה גם עיקר עניינו, כמי שקיבל תורה מסיני, תורה שבאה מלמעלה, "וירד ה' על הר-סיני"⁷ - הארה אלוקית מלמעלה למטה.

לעומתו, פינחס מייצג את הדרך השנייה, של תשובה וזיכוך המציאות הגשמית, עד שהיא מתעלה ונעשית כלי לאור האלוקי.

קביעות ונצחיות

עבודתו של משה, אף שהיא בדרגה עליונה ביותר, יש לה חיסרון: הואיל והקדושה באה רק מלמעלה, אין היא מתחברת לגמרי עם המציאות הגשמית. לכן מיד אחרי הגילוי הנפלא של מעמד הר-סיני, היה יכול להתחולל חטא העגל, מכיוון שהמציאות הגשמית התחתונה עדיין לא נזדככה. זו עבודה שאין עמה קביעות ונצחיות, ולכן לא זכה משה שבניו יירשו את כבודו.

לעומת זאת, עבודתו של פינחס, שמזככת את המציאות התחתונה ועושה אותה כלי לאור האלוקי, יש בה המעלה של קביעות ונצחיות, ולכן דווקא מעשהו זיכה אותו ב"ברית כהונת עולם", "לו ולזרעו אחריו".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 344)

-----------
1) במדבר כה,ז.
2) שם יא-יג.
3) ראה זוהר במדבר רכ,א. שמות לב,יא ואילך. וראה פירוש רש"י במדבר טז,ד.
4) תנחומא פינחס יא. במדבר רבה פרשה כא,יד. פירוש רש"י במדבר כז,טז.
5) שמות לב,לב.
6) ראה ספרי ותנחומא סוף פרשת בלק. סנהדרין פב,ב.
7) שמות יט,כ.