מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני-ישראל (במדבר כה,יא)

פרשתנו נפתחת בשכר שניתן לפינחס על שקינא את קינאת ה' והרג את זימרי, שחטא עם המדיינית. כשהקב"ה קבע את שכרו אמר¹: "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן". רש"י מפרש את פשר הייחוס המפורט: "לפי שהיו השבטים מבזין אותו - הראיתם בן-פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה-זרה, והרג נשיא שבט מישראל. לפיכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרן".

דברים אלה דורשים כמה הבהרות:

ראשית, למה ביזו בני-ישראל את פינחס, הרי הם עצמם ראו מה עשה זמרי, ונוכחו שהריגתו על-ידי פינחס הביאה לעצירת המגיפה בעם-ישראל?! לו רק בני שבט שמעון היו מבזים אותו, אפשר היה להבין זאת, בכך שרצו להגן על נשיא שבטם, אבל מדוע ביזו אותו שאר השבטים?

זאת ועוד: אם רצו להזכיר את מעשיו של יתרו, סבו של פינחס, למה בחרו לומר ש"פיטם עגלים לעבודה-זרה" ולא ציינו את עצם העובדה שהיה כומר לכל סוגי העבודה-זרה שבעולם²?!

האמנם אכזריות?

התרעומת של בני-ישראל כלפי פינחס נבעה מכך, שדווקא הוא היה היחיד שקם וקינא את קינאת ה', בשעה שעמדו שם משה רבנו וכל עדת-ישראל. הטענה נגדו הייתה, שהרג את זמרי לא רק מחמת קינאת-ה', אלא גם מתוך מידת האכזריות שהייתה טבועה בנפשו.³

זו הסיבה שהטוענים נגדו להזכיר את העובדה שאבי אמו "פיטם עגלים לעבודה-זרה". זה ביטוי ציורי של אכזריות: מפטמים עגל במזון עשיר ומשובח, כשהכוונה בכך היא לשחטו לעבודה-זרה. בני-ישראל טענו, שפינחס ירש מסבו את מידת האכזריות, ולכן דווקא הוא היה זה שקם והרג את זמרי.

המניע: אהבה

לפיכך הדגיש הקב"ה בדבריו: "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן". לאמור: קנאותו של פינחס לא נבעה, חלילה, ממידה של אכזריות, אלא להפך - בהיותו נכדו של אהרן, ירש ממנו את המידה של "רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה"⁴, ולכן התעורר להטיל שלום בין עם-ישראל לקב"ה - "השיב את חמתי מעל בני-ישראל".¹

בכך מגלה לנו התורה, כי מעשה הקנאות של פינחס נבע דווקא מאהבה ומרדיפת השלום. אהבתו הגדולה של פינחס לעם-ישראל ולקב"ה - היא שהביאה אותו לקנא את קינאת ה' ולהסיר את הקיטרוג שהתעורר על ישראל עקב החטא עם בנות מדיין, ששיאו היה במעשהו של זמרי.

לא לחטט

הלקח הנצחי שניתן להפיק מכך הוא, שבשעה שמתפרצת מגיפה רוחנית בעם-ישראל, וקם יהודי ויוצא חוצץ, מתוך קינאת ה', נגד מבזי התורה - אל לנו לבטל את ערך מעשיו. אין לחטט במניעיו במגמה למצוא בהן נטיות צדדיות.

כל עוד זהו מעשה נכון וצודק, יש לעודדו, שכן איש אינו יודע באמת את הנעשה בלב רעהו. אפילו אם הדבר נעשה 'שלא לשמה', יש לנו הכלל ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה".⁵ ודווקא על-ידי קנאת ה' מביאים את השלום האמיתי - "הנני נותן לו את בריתי שלום".⁶

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 160)

----------
1) במדבר כה,יא.
2) ועד "שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה" (רש"י שמות יח,יא. מתנחומא יתרו ז). ראה שמות רבה פרשה א,לב. תנחומא שמות יא. ועוד (ורמב"ן שמות ב,טז. אבל ראה פירוש רש"י שם. בראשית מז,כב).
3) על דרך המבואר בתורה אור יט,ג. דרך חיים פא,ב ואילך. ראה דרך מצוותיך פט,ב. דיבור המתחיל "אתה הבדלת" תש"ו פרק כא. לקוטי שיחות כרך א עמוד 134.
4) רש"י במדבר כ,כט.
5) פסחים נ,ב. ושם נסמן. וראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד הלכה ג ובקונטרס אחרון שם.
6) במדבר כה,יב.