מאמרים נוספים בפרשה
	כשלא מבינים לא מערבבים
	חוקה אמיתית
	החוקה של התורה
	קלה כחמורה
	להגיע לחיים נצחיים
	כשנזכרים בגאולה
	"להיטמא" כדי לטהר אחרים
	ארבע הוראות מאפר הפרה
	ההגנה מטומאת העולם הזה
	המן, ענני-הכבוד ובאר-המים
	קידוש השם
	תיקון חטא המרגלים
	המים חזרו; העננים – לא
	'ענני-כבוד' ו'באר' בחיי היום-יום
	שני פירושים, שתי דרכים
	כשהמוות מתהפך לחיים
	נס שמגלה נס
	הפוגע בישראל – מאבד את הזכות
	טעם שלמעלה מטעם

והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון (רמב"ם הלכות פרה אדומה סוף פרק ג)

פרשתנו נפתחת בדיני הפרה האדומה, שהייתה משמשת לטהרת טמא-מת. הרמב"ם, שמסכם את ההלכות הללו, מביא גם את ההיסטוריה של קיום מצווה זו¹: "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבנו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

דבריו האחרונים של הרמב"ם מעוררים שאלה: הלוא ספר הרמב"ם הוא ספר הלכתי ולא ספר תפילות ומשאלות. ידוע גם-כן, שכל מלה שלו שקולה ומדודה, והלכות רבות נלמדות מדיוק לשונו. איזה מקום יש אפוא בספרו ההלכתי² לתוספת "מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון"?

עומק הציפייה

אפשר היה לומר, שהרמב"ם רוצה ללמדנו, שיהודי צריך להתפלל על ביאת המשיח. אולם הסבר זה אינו מספק, שכן הלכה זו בדבר הצורך בתפילה על ביאת המשיח, הייתה צריכה לכאורה להיכתב בפרקים שבהם נידונות הלכות המשיח, ולא כאן, כאשר המשיח מוזכר רק בדרך אגב.

אלא ההסבר הוא, שהרמב"ם אכן רוצה ללמדנו בכך הלכה על עומק הציפייה והתפילה לביאת המשיח. גם כאשר נושא הגאולה עולה בדרך אגב, הוא צריך לעורר אצל יהודי רגשות עמוקים כל-כך של כמיהה ותשוקה, עד שמיד יישא תפילה: "מהרה ייגלה".

חובה תמידית

בעניין האמונה במשיח פוסק הרמב"ם³: "כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו... הוא כופר... בתורה ובמשה רבנו". לאור זאת, לא די להאמין שהמשיח יגיע, אלא חובה גם לקוות ולצפות לבואו. מי שמאמין בבוא המשיח, אך אינו מצפה לו - אמונתו לוקה בחסר.

מכיוון שהאמונה בבוא המשיח היא חובה תמידית, הרי גם החובה לצפות לבואו היא חובה תמידית. בכל עת צריך יהודי לחיות בתחושה של תקווה וציפייה, שהנה-הנה המשיח בא. כך אנו גם מתפללים שלוש פעמים ביום: "לישועתך קיווינו כל היום" - אנו מקווים לגאולה בכל רגע של היום.

תחושת חסר

תחושה כזאת של ציפייה נובעת מהכרה אמיתית במשמעותה של הגאולה. יהודי יודע, שלא ייתכן להגיע לשלמות ללא המשיח. כל עוד לא באה הגאולה - הוא נמצא במצב של חסר מתמיד, ולכן הוא נתון כל העת בתשוקה עזה לגאולה.

זוהי אפוא ההלכה שמלמדנו הרמב"ם - כאשר יהודי מחכה לבוא המשיח בצורה הראויה, הרי כשהוא מזכיר עניין כלשהו השייך לגאולה - אף אם אזכור הגאולה בא בדרך אגב - מיד מתעוררים בו רגשות עזים של צימאון ותשוקה, עד שהוא פורץ בו-במקום בתפילה: "מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות  כרך כח, עמ' 131)

----------

1) הלכות פרה אדומה סוף פרק ג.

2) ובכך שונה ספר תוספת זו כאן, ב'יד החזקה', ממה שמוסיף הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין פרק חלק דיבור המתחיל "וכת שנייה"), וכן באיגרת תימן (וכן הוא גם במקור הערבי שם - ראה הוצאת קאפח) תפילה זו "מהרה יגלה".

3) הלכות מלכים פרק יא הלכה א.