מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה  (פירוש רש"י במדבר א,א)

לאורך כל ההיסטוריה היהודית מסרו רבבות יהודים את נפשם ואת נפש ילדיהם על קידוש-השם. עלו על המוקד, עונו והומתו - ובלבד שלא להמיר את דתם ולא להתכחש לאלוקיהם. גם יהודים פשוטים ועמי-הארץ מסרו את נפשם בהכרה מלאה ובלי שום פקפוקים.

גבורה זו מעוררת פליאה: הרי התורה קובעת כי "אין לך דבר שעומד בפני התשובה".¹ גם אם היו מסכימים, חס ושלום, לעבוד עבודה זרה למראית-עין, הייתה בידם תמיד היכולת לחזור בתשובה, וכאשר התשובה היא שלמה (תשובה מאהבה) - "נעקר עוונו מתחילתו".² מדוע אפוא לא עלתה מחשבה כזאת על דעתם, אלא הם בחרו בפשטות למסור את נפשם ובלבד שלא להיפרד לרגע מהקב"ה?

"נקודת היהדות"

כאן אנו רואים את הקשר המיוחד שקיים בין נשמת היהודי לבין הקב"ה. בלב כל יהודי שוכנת 'נקודת היהדות', שאינה מאפשרת לו להינתק מהקב"ה ולו להרף-עין. 'נקודת היהדות' היא למעלה מהזמן, ולגביה אין כל הבדל בין זמן קצר לארוך. מבחינתה, התנתקות מה', אף לרגע קט, אינה באה בחשבון, כאילו הייתה התנתקות לנצח. לכן היא אינה 'מרשה' ליהודי להיפרד מה' אף לרגע, אפילו במחיר חייו.

ביטוי לכך אפשר למצוא בפרשתנו, בציווי של הקב"ה לספור את עם-ישראל. מסביר רש"י³: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה". אי-אפשר לומר שהכוונה היא כפשוטו, שהקב"ה מונה את עם-ישראל כל שעה ממש, שכן מאז יציאת מצרים ועד עתה נערכו רק תשעה מפקדים של העם (המניין העשירי יהיה בבוא הגאולה).⁴ אלא יש כאן ביטוי לקשר שקיים "כל שעה" בין ישראל לקב"ה.

כולם שווים

עניינו של מניין הוא, שהכול נמנים בצורה שווה - הגדול שבגדולים אינו שווה יותר מאחד והקטן שבקטנים אינו שווה פחות מאחד. מכאן, שהמניין אינו מתייחס למעלות ולתכונות המוגדרות של כל אדם (שבהם יש שינויים גדולים בין איש לרעהו), אלא למהות פנימית עמוקה שהיא שווה בכולם.

מהות משותפת זו היא 'נקודת היהדות', שהיא שווה אצל הגדול שבגדולים ואצל הקטן שבקטנים. כוחו של המניין בכך, שהוא חושף ומגלה את 'נקודת היהדות' שיש בכל אדם מישראל.

עוזר להתגבר

זהו הפירוש הפנימי בדברי רש"י: "מונה אותם כל שעה". המניין של בני-ישראל, שהוא ביטוי לחיבתו של הקב"ה, משפיע עליהם כל שעה וכל רגע, עד שאין הם יכולים להיפרד ממנו אפילו לשעה קלה, ואפילו כשהם יודעים שיוכלו לתקן זאת על-ידי התשובה.

המניין הזה שמנה הקב"ה את עם-ישראל לא היה רק לאותו זמן, אלא יש בזה כוח נצחי. בכך נותן הקב"ה לכל יהודי, במשך כל הדורות, כוח להתגבר על כל פיתויי יצר הרע. כשיהודי מעורר את 'נקודת היהדות' שבו, הוא מרגיש שכל חטא ועוון עלול לנתקו מהקב"ה, וכך ייקל עליו לעמוד מול היצר ולהישאר דבוק בקדושתו של הקב"ה ולא לחטוא אפילו לשעה קלה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 1)

------------

1) רמב"ם הלכות תשובה סוף פרק ג. איגרת התשובה תחילת פרק ד. ובירושלמי פאה פרק א סוף הלכה א: "מפני בעלי תשובה".

2) רש"י יומא פו,א.

3) במדבר א,א. וראה גם תנחומא פרשתנו ד. במדבר רבה פרשה א,ד.

4) תנחומא תישא ט. במדבר רבה פרשה ב,יא. פסיקתא דרב כהנא פרשה ב.