כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו (ויקרא יא,ג)
לקראת סיומה של פרשת 'שמיני'1 מפרטת התורה את סימני הבהמות והחיות המותרות באכילה ואת אלה שנאסר עלינו לאכלן. הסימן שהתורה נותנת על בהמה טהורה הוא - שעליה להיות "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה".
כל דבר בתורה צריך לשמש לנו הוראת דרך בעבודת ה'. בפרט עלינו להפיק הוראות מעניין זה, שכן אחד מטעמיה של מצוות הכשרות הוא הכוונה למנוע מהאדם את ספיגת התכונות השליליות המצויות בבעלי-החיים שאינם כשרים.2
אם התורה נותנת לנו סימן, שרק בהמה "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה" היא כשרה, מכאן שתכונות אלה של הפרסת פרסה והעלאת גרה הן תכונות נחוצות גם בעבודת-ה'.
אצטלא דקדושה
בעבודתו הרוחנית של האדם הוא נזקק הרבה לעשיית הבחנה בין 'בהמה כשרה' ל'בהמה טמאה'. ה'בהמה' - הלוא היא הנפש הבהמית שבקרבו, העוסקת בדברים גשמיים: אכילה, שתייה, שינה ויתר צורכי הגוף.
וכאן יכול להיות מצב של 'בהמה כשרה', כאשר עיסוק זה בצורכי הגוף נעשה לשם-שמים, על-פי התורה, כדי לעבוד את ה'; ועלול להיות מצב של 'בהמה טמאה'- שהעניינים הגשמיים אינם משרתים את עבודת ה' ואף מפריעים להם.
לעיתים קל להבחין בין שני סוגים אלה, אך לעיתים לובש יצר-הרע אצטלא דקדושה ואז יש צורך ב'סימנים' מיוחדים כדי להבחין בכך.
שהאור יחדור
הסימן הראשון הוא: "מפרסת פרסה".
יש 'פרסה' שמבדילה, באופן טבעי, בין הכוחות הרוחניים של האדם לבין הדברים הגשמיים. למשל, כשאוכלים ושותים, לא משקיעים בזה מחשבה ורגשות כמו בלימוד תורה או תפילה. זו ה'פרסה' המפרידה בין רוחניותו של האדם לבין עיסוקיו הגשמיים.
אומרת התורה, שאף-על-פי-כן צריכה 'פרסה' זו להיות 'שסועה'. כלומר: אף-על-פי שיש צורך בהבדלה טבעית בין הרוחניות לבין הגשמיות, חובה להשאיר 'שסע' שיאפשר לאור הנפש לחדור לתוך הגשמיות. אם הגשמיות מנותקת לחלוטין מהרוחניות, והאדם אינו רואה בעניינים הגשמיים כלי שבאמצעותו הוא משרת את הקב"ה - אין זה סימן טהרה.
לא לוותר
דבר נוסף שיש ללמוד מ'מפרסת פרסה' הוא, שההליכה על הארץ (קרי: העיסוק בענייני ארץ) צריכה להתפצל, כמו פרסה שסועה, לשני כיוונים בעת ובעונה אחת: "ימין מקרבת ושמאל דוחה".3
אדם עלול לנקוט קו של 'ימין מקרבת' וללכת רק לאורו. כשהוא רוצה לקרב יהודים לתורה, הוא מוותר פה ומוותר שם, כדי 'לקרב' את התורה אל האנשים (הפך הוראת התורה4: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" - לקרב את הבריות אל התורה ולא את התורה אל הבריות).
על כך אומרים לו, שסימן הטהרה הראשון הוא 'מפרסת פרסה' - לפעול תמיד בשני הקווים, גם ב'ימין מקרבת' וגם ב'שמאל דוחה'. במקום שצריך לקרב - מקרבים, ובמקום שצריך לעמוד על הוראות התורה - אין מוותרים.
חייבים מסורת
הסימן השני הוא "מעלת גרה".
כשבאים במגע עם ענייני ארץ, עם החיים הגשמיים, אי-אפשר להסתפק בבדיקה אחת של הדברים. יש לחשוב שוב ושוב, לברר ולבדוק, האומנם דבר זה נכון, האם נכונה דרך ההתעסקות עמו, ורק אז אפשר לעשותו.
הוראה נוספת יש להפיק מסימני העופות. הכלל בעופות הוא, שאין מסתמכים על הסימנים בלבד, אלא צריכה להיות מסורת ברורה שעוף זה כשר הוא.5
ההוראה מכך: אסור לאדם להסתמך על שכלו האישי. הוא יכול ללמוד תורה, לדעת הכול, ועם זאת להידרדר לשאול-תחתית. דרושה מסורת - התמסרות אל רב המוסר את התורה כפי שקיבלה מרבותיו, וזו הדרך הנכונה והבטוחה שלאורה אפשר ללכת בעבודת ה'.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 222)
----------
1) ויקרא יא,ג ואילך.
2) רמב"ן על התורה ויקרא יא,יב. ועוד. ראה גם שולחן ערוך יורה דעה סוף סימן פא.
3) סוטה מז,א. סנהדרין קז,ב.
4) אבות פרק א משנה יב.
5) שולחן ערוך יורה דעה סימן פב סעיף ג.
|