מאמרים נוספים בפרשה
	ציווי שחודר לעומק הנפש
	כמות יוצרת איכות
	למסור לה' את ההנאה
	כל העבודות חשובות
	לא להישאר בלי אש
	לחבר את הפנים עם החוץ
	תודה על הניסים
	משה רבנו ככוהן גדול
	איך מגיעים להשראת השכינה
	קרבן פסח כאן ועכשיו
	כשהחושך עצמו מאיר
	אי השבתת השמחה – חלק מהעבודה
	עמלק גלוי, עמלק נסתר
	נס שמגדיל את השבת
	תכלית בריאתו של 'ארור המן'
	יהודי נדרש להשפיע על העולם
	יש כפרה ויש ריצוי

אם על תודה יקריבנו (ויקרא ז,יב)

בפרשת צו מפורטות הלכותיו של קרבן תודה. קרבן זה מעלה יהודי לאות תודה לקב"ה על חסד שגמל עמו. על אילו חסדים מקריבים קרבן תודה? מפרש רש"י¹: "כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית-האסורים וחולה שנתרפא".

ארבעה אלה מוזכרים במפורש בספר תהילים², ועליהם נאמר: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני-אדם, ויזבחו זבחי תודה". בדרך זו מגלים הפסוקים בספר התהילים את מה שלא נאמר במפורש בתורה - מי הם הצריכים להקריב קרבן תודה.

ארבעה ניסים

בעצם, אם צריך להודות לה' על ניסיו ונפלאותיו עמנו, היה עלינו להקריב קרבן תודה בכל יום, ואפילו כמה פעמים ביום. חז"ל אומרים³, ש"על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא". כבר אברהם אבינו לימד את אורחיו להודות לקב"ה על המזון - "ברכו למי שאכלתם משלו".⁴

אכן, על כל אלה אנו מודים לקב"ה בתפילותינו⁵ - "על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים"; אבל לא יעלה על הדעת שאדם יתחייב להקריב קרבן תודה בכל יום, ואף כמה פעמים ביום. לא על כל דבר מודים לקב"ה על-ידי הקרבת קרבן. את קרבן התודה מביאים רק על ארבעה סוגי ניסים המפורטים בתהילים.

חוויות אישיות

מעניין לבחון את הסדר שבו מונה רש"י את ארבעת הניסים. הוא אינו מונה אותם כפי שהם נזכרים בתהילים אלא בסדר שונה. הסדר בתהילים הוא: הולכי מדבריות, אסירים, חולים ויורדי הים. רשי מביא סדר שונה: יורדי-הים, הולכי מדבריות, חבושי בית-האסורים וחולה שנתרפא.

יש לומר, שסדר זה מתאים לחוויות האישיות שעברו על בני-ישראל עם יציאתם ממצרים. בתחילה זכו לנס של 'יורדי הים' - קריעת ים-סוף; אחר-כך הלכו במדבר; בהמשך היו בבחינת 'חבושי בית-האסורים', שכן היו כלואים במדבר ארבעים שנה. הנס הרביעי - 'חולה שנתרפא' - אינו נס כללי אלא של יחידים, ולכן נמנה אחרון.

הגלות ככלא

על הניסים הללו, שחוו בני-ישראל, לא היו חייבים להקריב קרבן תודה, שכן את הקרבן מקריבים רק כשיש חשש סכנה, ואילו הם הלכו על-פי ה' - "וה' הולך לפניהם... לנחותם הדרך"⁶ - ואז ודאי שאין בזה שום סכנה. אבל בכל-זאת הדבר ממחיש את הניסים שבאירועים אלה, כשהם נעשים במצב רגיל.

מכאן אפשר ללמוד הוראה כללית, שכאשר יהודי שרוי בגלות, אף-על-פי שיש לו כל צרכיו, הריהו בבחינת 'יושב בבית-האסורים'. האור האלוקי שמאיר בזמן הגלות הוא נסתר ונעלם, ומבחינה זו אנו בכלל "יושבי חושך וצלמוות".

ממילא מובן שבכל יום ויום צריכים אנו להיות מלאי ציפייה ותשוקה לביאת משיח-צדקנו, שיוציאנו מבית-האסורים הרוחני והגשמי ויוליכנו קוממיות לארצנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 20)

----------

1) ויקרא ז,יב.

2) תהילים קז,ח.טו.כא-כב.לא.

3) בראשית רבה פרשה יד,ט.

4) פירוש רש"י בראשית כא,לד.

5) נוסח מודים - תפילת העמידה.

6) שמות יג,כא.