מאמרים נוספים בפרשה
	ציווי שחודר לעומק הנפש
	כמות יוצרת איכות
	למסור לה' את ההנאה
	כל העבודות חשובות
	לא להישאר בלי אש
	לחבר את הפנים עם החוץ
	תודה על הניסים
	משה רבנו ככוהן גדול
	איך מגיעים להשראת השכינה
	קרבן פסח כאן ועכשיו
	כשהחושך עצמו מאיר
	אי השבתת השמחה – חלק מהעבודה
	עמלק גלוי, עמלק נסתר
	נס שמגדיל את השבת
	תכלית בריאתו של 'ארור המן'
	יהודי נדרש להשפיע על העולם
	יש כפרה ויש ריצוי

ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים (ויקרא ו,ד)

הכוהנים שעבדו בבית-המקדש נצטוו ללבוש בגדים מיוחדים - בגדי כהונה. אחת העבודות במקדש הייתה הוצאת הדשן, שהצטבר על-גבי המזבח, אל מחוץ למחנה. על כך מצווה התורה¹: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" - הכוהן נדרש לפשוט את בגדי הכהונה וללבוש בגדים פשוטים יותר.

מסביר רש"י את הסיבה לכך: "שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד". בהמשך מביא רש"י טעם שני, באמצעות משל: "בגדים שבישל בהן קדירה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו".

מהו לכלוך

הבאת הטעם השני נועדה לתרץ קושיה שמתעוררת מיד: הלוא במקדש היו עבודות רבות שהיה בהן ללכלך את הבגדים - שחיטת הקרבן, קבלת הדם, זריקת הדם, ההקטרה, וכל-שכן הרמת הדשן (שבפסוק הקודם); מדוע אפוא עשו הכוהנים את כל העבודות הללו כשהם לובשים את בגדי הכהונה, ורק לצורך הוצאת הדשן נדרש הכוהן ללבוש בגדים פשוטים?

התשובה על כך באה במשל: כאשר המשרת משרת את אדונו בפניו, אין הלכלוך הכרוך בעבודה זו נחשב לכלוך, כי זה חלק מהעבודה לפני האדון; אולם עבודות שעניינן הכנה והכשרה לשירות ("בישל בהן קדירה לרבו"), הנעשות שלא בפני האדון, הלכלוך שלהן הוא לכלוך, ואין זה ראוי שבאותם בגדים "ימזוג בהן כוס לרבו".

ההכנה היא עבודה

לאור כל האמור מתעוררת שאלה אחרת: אם הוצאת הדשן שונה כל-כך במהותה מיתר העבודות שבמקדש, מדוע מצווה התורה על אותו כוהן לעשות את שתי הפעולות? הלוא אפשר היה לקבוע שהוצאת הדשן תיעשה על-ידי כוהן שאינו ראוי לעבודת המקדש² (כמו בעל מום)?

אלא בכך מלמדת התורה הוראה בעבודת ה': יהודי משרת את הקב"ה לא רק בקיום המצוות בפועל, אלא גם בשלבי ההכנה וההכשרה, וגם את החלקים הללו עליו לעשות בעצמו.

וכך מסופר בגמרא³ על חייא, שלא הסתפק בעובדה שלימד את ילדי ישראל תורה, אלא גם עשה במו-ידיו את כל ההכנות לכתיבת ספר-התורה (זרע פשתן; מהפשתן הכין רשתות; באמצעות הרשתות צד צבאים; האכיל את בשרם ליתומים; מעורם של הצבאים הכין קלף וכו'), ועל זה אמרו: "כמה גדולים מעשה חייא".

לצאת החוצה

הוראה נוספת אנו למדים מכאן לעניין ההשפעה על הזולת: יכול יהודי לחשוב, שהוא יעסוק רק בהשפעה על יהודים שנמצאים "בפני רבו", בבית-הכנסת ובבית-המדרש, אבל להשפיע על יהודי שנמצא "מחוץ למחנה" - אין זה מתפקידו.

על כך אומרים לו, שגם עבודה זו לא נותנים לכוהנים אחרים, אלא הוא עצמו צריך לעסוק גם בכך. ואף שזו ירידה גדולה בעבורו, הרי דווקא כשהוא עושה עבודה זו הוא נקרא כוהן שלם.

וכן תהיה לנו, שהקב"ה בעצמו יאחז ביד כל אחד ואחד מישראל ויוציאו מן הגלות, ויביא את כל עם-ישראל לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 1)

----------

1) ויקרא ו,ד.

2) דעת ר' אליעזר יומא כג,ב.

3) כתובות קג,ב. בבא מציעא פה,ב.