מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

זאת תורת העולה (ויקרא ו,ב)

פרשת צו היא השנייה שעוסקת בדיני הקרבנות (לאחר הפרשה הקודמת, ויקרא). במידה מרובה באה פרשת צו להשלים ולהוסיף על הדינים שנאמרו בפרשת ויקרא. אף-על-פי-כן, כאשר הפרשה מתחילה לדון בכמה סוגי קרבנות שכבר נמנו בפרשה הקודמת, היא מקדימה ואומרת: "זאת תורת העולה"¹, "וזאת תורת המנחה"² וכדומה.

הקדמה זו דורשת ביאור. בדרך-כלל, כאשר אומרים "זאת תורת", זו פתיחה לפני פירוט ההלכות והדינים של מצווה כלשהי. כאן אי-אפשר לפרש כך, שכן רוב ההלכות של אותם קרבנות כבר פורטו בפרשת ויקרא. מהי אפוא כוונת ההקדמה "זאת תורת"?

משמעות ההקדמה

על המילים "זאת תורת העולה" מציין רש"י: "כל 'תורה' לרבות הוא בא". כלומר, הקדמה זו באה ללמד דבר נוסף. במקרה זה, של קרבן עולה, באה ההקדמה ללמד, כדברי חז"ל - "תורה אחת לכל העולים, שאם עלו לא ירדו".

בדרך זו מפרש רש"י גם את הפעם השנייה שהקדמה זו ("זאת תורת") מופיעה, לפני דיני המנחה; אולם בשלוש הפעמים הנוספות שבהן מקדימה התורה ואומרת "זאת תורת" - בקרבנות אשם, שלמים וחטאת - אין רש"י מפרש דבר.

עלינו לומר, כי כלל זה, ש"כל 'תורה' לרבות הוא בא", חל רק כאשר ההקדמה "זאת תורת" מיותרת לכאורה, אולם כאשר התורה מפרטת בהמשך הדברים הלכות רבות וחדשות, הרי זו הקדמה טבעית ומתבקשת.

כמות ואיכות

כאשר אנו בודקים מה הן ההלכות החדשות שמתחדשות בפרשתנו, הרי באשר לקרבנות אשם ותודה, אלה הלכות חדשות לגמרי, שלא נידונו כלל בפרשה הקודמת, אולם קרבן חטאת כבר פורט בפרשת ויקרא, והחידוש העיקרי בפרשתנו הוא ההוראה: "במקום אשר תישחט העולה תישחט החטאת"³, שבאה ללמדנו היכן נשחט קרבן החטאת.

נמצאנו למדים, שהתוספת שבפרשתנו מתחלקת לשני סוגים: יש תוספת באיכות - פרטים נוספים על אלה שכבר נידונו קודם לכן, ויש תוספת בכמות - קרבנות חדשים, שלא הוזכרו תחילה כלל.

אור גדול

העובדה ששני הסוגים הללו זוכים לאותה הקדמה - "זאת תורת" - באה ללמד, שהכמות והאיכות יש להן משקל דומה. לפעמים נדמה שרק עלייה באיכות יש לה משמעות, ואילו כאשר ההוספה היא כמותית בלבד, אין זה הישג אמיתי. מלמדת אותנו התורה, שגם הכמות יש לה חשיבות רבה, ועל-ידי תוספת בכמות באה בסופו של דבר גם עלייה באיכות.

כך גם בקירוב ליבם של ישראל לאביהם שבשמים - ככל שמקרבים מספר גדול יותר של יהודים לתורה ולמצוות, גם יהודים שבמבט חיצוני עדיין נדמה שאינם "ראויים למזבח" - נוצר אור גדול שהופך לאור איכותי, המבטל את גדרי הגלות ומביא את הגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 42)

----------

1) ויקרא ו,ב.

2) שם ו,ז.

3) שם ו,יח.