מאמרים נוספים בפרשה
	להכיר ולא להתגאות
	יהודי - "נס חי"
	הכול בגלל אל"ף אחת
	הבדיקה שלפני ההקרבה
	פעולה קטנה שקובעת את כל היום
	להקריב קרבנות בימינו
	לשמור את רוח הנדר
	נדבה לפני חובה
	בלי שום תועלת אישית
	להתמסר לה' כעצים על המזבח
	האהבה נשארת תמיד
	נגלה ונסתר
	כוחו של הלא-מודע
	שותף שלישי בכל עסקה
	לא להתערב בחשבונות של הקב"ה
	שלוש תקופות בחיי האדם
	כגודל החיבה – גודל הסליחה
	למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות
	להפוך את ה"ריב" למעדן

ומעלה מעל בה' (ויקרא ה,כא)

לעיתים נדמה, שבדברים שבין אדם למקום חשובה יותר ההקפדה על כל פרט מבדברים שבין אדם לחברו. הכול מבינים שכל חריגה מהוראות התורה במצוות שבין אדם למקום פוגעת בקבלת עולו של הקב"ה. לעומת זאת, במצוות שבין אדם לחברו נדמה, שהפגיעה היא בעיקר באדם ולא כל-כך בקב"ה.

בפרשתנו מופיע ביטוי חריף ביותר הממחיש עד כמה הנחה זו מוטעית מעיקרה. בפרשה מדובר בין השאר על דינו של אדם המתכחש לפיקדון שקיבל. אומרת התורה¹: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפיקדון". לכאורה חטא האיש רק כלפי חברו, אולם התורה רואה במעשהו מעילה בקב"ה.

מעילה בקב"ה

רבי עקיבא² מסביר את חומרתה של התכחשות לפיקדון (ורש"י מביא זאת בפירושו לתורה): בכל תחומי המשא-ומתן שבין אדם לחברו, סומכים הצדדים על עדים או על שטר שהם כותבים וחותמים. לעומת זאת, "המפקיד אצל חברו ואינו רוצה שתדע בו נשמה, אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש - מכחש בשלישי שביניהם".

כלומר, בפיקדון קורה לא-אחת שהמפקיד אינו רוצה שאדם נוסף יידע על הימצאותו של הרכוש. לכן אינו מפקידו בנוכחות עדים, אלא הוא סומך על חברו ובעיקר על יראתו מה"שלישי שביניהם" - הקב"ה. לכן כשהשומר מתכחש לפיקדון, הוא מתכחש לאמון שניתן כאן בקב"ה, וזו הסיבה שדווקא כאן אומרת התורה "ומעלה מעל בה'".

הבעלים האמיתי

אולם עלינו להבין את פשר הלשון "שלישי שביניהם". כאשר שני אנשים עושים עסק ועומד לידם עד, אין הוא יכול להיות מוגדר "שלישי שביניהם", כי הוא עד בלבד ולא צד שלישי לעסקה. מדוע כאן מכונה הקב"ה "שלישי שביניהם"?

כאן באה לידי ביטוי משמעותה החמורה של עבירה שבין אדם לחברו, מבחינת הפגיעה שיש בכך במלכות שמים.

הלוא לאמיתו של דבר בעל-הבית האמיתי הוא הקב"ה והכול שייך לו, כפי שנאמר³ "לה' הארץ ומלואה", אלא שהקב"ה נותן זכות לבני-אדם להיות בעלים על רכוש או ממון. כאשר קם אדם ועובר על רצון ה' ומכחש בפיקדון שנמסר לו - אין הוא פוגע רק במפקיד, אלא ב"שלישי שביניהם", בבעל-הבית האמיתי - הקב"ה.

דרך תשובה

לכן מדגישה התורה, שגם כאשר מדובר ב"וכיחש בעמיתו", בחטא שבין אדם לחברו, הרי במהות הדברים יש כאן "נפש כי תחטא", ולא סתם חטא אלא "ומעלה מעל בה'".

אלא ש"אין לך דבר העומד בפני התשובה"⁴, ולכן גם במקרה כזה נותנת התורה לכל יהודי דרך של תשובה ותיקון, ואז "וכיפר... ונסלח לו".⁵ וכך נוהג הקב"ה בעם-ישראל כולו, שגם אם "מפני חטאינו גלינו מארצנו"⁶, הרי ברגע ש"ישראל עושים תשובה - מיד הם נגאלים"⁷, בביאת משיח-צדקנו בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 1)

----------

1) ויקרא ה,כא.

2) תורת כהנים (כאן) פסוק כב.

3) תהילים כד,א.

4) רמב"ם הלכות תשובה סוף פרק ג. איגרת התשובה ריש פרק ד.

5) ויקרא ה,כו.

6) נוסח תפילת מוסף לשלושה רגלים.

7) רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ה.