נפש כי תחטא בשגגה... ואם נפש אחת תחטא בשגגה (ויקרא ד,ב; ד,כז)
בסוף פרשת ויקרא1 מפורטים דיני הקרבנות 'חטאת' ו'אשם תלוי'. קרבן 'חטאת' נדרש להביא מי שעבר עבירה בשגגה. 'אשם תלוי' מובא על ספק חטא, כאשר האדם שרוי בספק אם חטא בשגגה אם לאו.
הדוגמה2 המובאת לעבירה זו היא, מי שהיו לפניו שני סוגי שומן ואכל אחד מהם. אחר-כך נודע לו שאחד מהם היה כשר, ואילו השני היה חלב, שומן אסור. במקרה כזה עליו להביא קרבן 'אשם תלוי'.
הגמרא3 קובעת את הערך המינימלי של כל אחד מהקרבנות: "חטאת - בת דנקא, ואשם - בת שתיים". כלומר, קרבן 'חטאת' חייב להיות לפחות בעל ערך של מטבע הקרוי 'דנקא', ואילו ערכו המינימלי של קרבן 'אשם' חייב להיות לפחות 'שתיים' - שני סלעים (שהם ארבעים ושמונה דנקאות!).
נשאלת כאן השאלה, איך ייתכן שעל ספק חטא נדרש האדם להביא קרבן יקר פי ארבעים ושמונה מאשר על חטא ודאי; לכאורה ההיגיון אומר שחטא ודאי חמור יותר מספק חטא?!
הכרת החטא
משיב רבנו יונה4, שעיקר הכפרה אינו הקרבן אלא התשובה, ומטרתו של הקרבן היא לעורר את האדם לתשובה. כשיהודי יודע בוודאות שחטא, הוא חש רגשות של תשובה, ולכן די לו בקרבן זול יותר; אך כאשר הוא שרוי בספק אם חטא בכלל - יש לנקוט אמצעי שיעורר בו את רגש התשובה, ולכן עליו להביא קרבן יקר יותר, כדי להמחיש לו את חומרת החטא ולעוררו לתשובה.
הסבר זה עדיין אינו שלם. הלוא הקרבנות השונים נועדו גם לתקן את הפגמים שמחוללים החטאים, וגודלו של הקרבן אמור להיות כמידת הפגם. אם 'אשם תלוי' צריך להיות יקר פי כמה מ'חטאת', עלינו לקבוע שגם הפגם שמחולל ספק חטא גדול הרבה יותר מהחטא הוודאי. איך ייתכן אפוא שספק חטא יפגום את נפש האדם יותר מחטא ודאי?
צדיק לא נכשל
ההסבר נעוץ בחומרתו היתרה, מבחינה מסויימת, של חטא בשגגה לעומת חטא בזדון. מבחינת מעשה החטא עצמו, ברור שחטא בזדון חמור יותר, מפני שהוא מבטא פריקת עול מלכות שמים, אולם מבחינת מצבו הפנימי של האדם, יש חומרה יתרה בחטא בשגגה.
מי ששרוי כל-כולו בעולם של קדושה, לא יחטא גם בשגגה. על צדיק נאמר5: "לא יאונה לצדיק כל אוון". שכן מי שהוא צדיק, מנותק לגמרי מכל אפשרות של חטא, ולא יחטא גם מבלי-דעת. עצם היכולת להיכשל בעוון בשגגה, מעידה שיש באדם רע פנימי.
פגם עמוק
לכן נדרש האדם להביא קרבן 'חטאת' על חטא בשגגה, כדי לתקן את הפגם הפנימי שגרם לאפשרות החטא. אולם מאחר שהוא יודע כי חטא, הרי בכך מצטמצם הפגם וקל יותר לתקנו. לעומת זאת, מי שאינו יודע שחטא ומשלה את עצמו שמצבו טוב, בכך הוא מוכיח שהרע שבו עמוק יותר, עד שהוא עצמו אינו מכיר בקיומו. לכן עליו להביא 'אשם תלוי', קרבן יקר פי כמה וכמה.
מכאן אפשר ללמוד עד כמה נחוץ לדבוק בטוב ובקדושה, עד שהאדם יהיה בטוח שגם מהותו הפנימית, הבלתי-מודעת, מסורה ונתונה לקב"ה, לתורתו ולמצוותיו.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 942)
----------
1) ויקרא ד,א ואילך.
2) כריתות יז,ב.
3) זבחים מח,א.
4) ברכות א,ב דיבור המתחיל והא דאמרינן. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן תרג.
5) משלי יב,כא.
|
זמנים נוספים
שקיעה: 18:59
זריחה: 6:33
