מאמרים נוספים בפרשה
	להכיר ולא להתגאות
	יהודי - "נס חי"
	הכול בגלל אל"ף אחת
	הבדיקה שלפני ההקרבה
	פעולה קטנה שקובעת את כל היום
	להקריב קרבנות בימינו
	לשמור את רוח הנדר
	נדבה לפני חובה
	בלי שום תועלת אישית
	להתמסר לה' כעצים על המזבח
	האהבה נשארת תמיד
	נגלה ונסתר
	כוחו של הלא-מודע
	שותף שלישי בכל עסקה
	לא להתערב בחשבונות של הקב"ה
	שלוש תקופות בחיי האדם
	כגודל החיבה – גודל הסליחה
	למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות
	להפוך את ה"ריב" למעדן

ואם נפש אחת תחטא (ויקרא ד,כז)

פרשתנו עוסקת בדיני הקרבנות השונים. בעניין זה אנו מוצאים הלכה במשנה¹ (וכן ברמב"ם²), שלכאורה היא מיותרת: "הכול יכולים להתערב, חוץ מן החטאת והאשם". כלומר, עלול לקרות שיתערבבו קרבנות מסוג אחד עם קרבנות מסוג שני, אבל חטאת ואשם אינם יכולים להתערבב, שכן האשם הוא איל (זכר) ואילו החטאת היא כבשה (נקבה), ואי-אפשר לטעות ביניהם.

נשאלת השאלה³, לשם מה לציין עניין זה, שלכאורה הוא מובן מאליו? הלוא ידוע שהאשם צריך להיות זכר והחטאת נקבה, וממילא ברור שלא ייתכן לטעות ביניהם.

גוף ונשמה

לפנינו המחשה לדברי הזוהר⁴, שהתורה מורכבת משני רבדים, נגלה ונסתר, והיחס ביניהם הוא כגוף לנשמה. כשם שאי-אפשר להסביר את האדם במונחים גשמיים בלבד, אלא יש צורך בהבנת מבנה נפשו, כך יש דברים בתורה שקשה להבינם רק על-פי החלק הגלוי שלה, ויש להזדקק לנסתר שבתורה.

מבחינת החלק הגלוי של התורה, אכן אין משמעות מעשית להלכה זו, שאין לערבב בין חטאת ואשם, כיוון שלא ייתכן שיתערבבו בפועל; אולם מצד הרובד הפנימי של קרבן החטאת והאשם תיתכן אפשרות כזאת, ועל כך מודיעה לנו התורה שאסור לערבב בין השניים.

פנימיותו של קרבן

לעניין הקרבנות בכלל יש שתי משמעויות פנימיות:

א) כאשר מביא האדם קרבן, עליו לחשוב שבעצם היו צריכים לעשות לו כל מה שעושים לקרבן, אלא שהקב"ה, ברוב חסדו, הסכים להמיר זאת בבהמה.⁵

ב) הקרבן מסמל את קירוב הכוחות והחושים לקב"ה. האדם נדרש 'להקריב' ולמסור לה' את כוחות נפשו, על-ידי התבוננות שבעצם הוא קשור תמיד עם הקב"ה, ורק יצרו-הרע הוא שהסיתו לעבור עבירה.⁶

זכר ונקבה

המשמעות הראשונה היא בבחינת 'זכר' - דברים קשים ומייסרים. זו המחשבה שצריך לחשוב מי שעליו להביא קרבן אשם, שמכפר (גם) על חטאים שנעשו בזדון. עליו לבטש את יצרו ולהכניעו, כמו שאמרו חז"ל~7: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".

לעומתו, מי שחטא בשוגג ונדרש להביא חטאת, יכול להסתפק בהתבוננות מהסוג השני, בחינת 'נקבה', דברים רכים - שהחטא נגרם רק בגלל יצר הרע, ואילו במהותו האמיתית הוא קשור תמיד עם הקב"ה.

זדון ושוגג

ברור שחטא בזדון חמור יותר מחטא בשוגג, ולכאורה לא ייתכן לערבב ביניהם. אולם יש מצבים יוצאים מן-הכלל שבהם אפשר לחשוב, שחטא בשוגג חמור יותר מחטא בזדון.

למשל, אדם אחד חטא בזדון, אך עשה זאת משום שנגרר אחר חבריו הרעים או שנולד בעל תכונות שליליות. מולו עומד אדם שיש לו כל הנתונים להימנע מחטא, והוא לא השגיח על עצמו ונכשל בחטא בשוגג. לכאורה חטאו של השני, אף-על-פי שזה חטא בשגגה, חמור ממעשהו של הראשון, שבא עקב השפעות סביבתיות שקשה לשלוט בהן.

מחדשת התורה, שגם במקרה כזה אי-אפשר לערבב בין הקרבנות. ייתכן שמצד האדם יהיה החטא בזדון קל מהחטא בשוגג, אך מבחינת השפעתו של החטא על העולם ומבחינת דרך התיקון והתשובה, הזדונות הם לעולם בבחינת 'זכר', והתשובה היא על-ידי דברים קשים, ואילו על שגגות יש לכפר על-ידי 'נקבה', דברים רכים.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 13)

----------

1) זבחים עא,ב.

2) הלכות פסולי המוקדשין פרק ו הלכה טז.

3) בית דוד למשנה בזבחים.

4) זוהר חלק ג קנב,א.

5) רמב"ן על התורה ויקרא א,ט. בחיי שם. של"ה חלק תורה שבכתב פרשת ויקרא (שלז,ב).

6) ספר הבהיר סימן מו (קט). ועיין גם-כן זוהר חלק ג דף ה, ריש עמוד א. ועוד.

7) ברכות ה,א.