מאמרים נוספים בפרשה
	תקיפות וענווה בכפיפה אחת
	שמיטה אצל הר-סיני
	השבת - תכלית החיים
	תורה לשם תורה
	מה באמת עניין שמיטה להר-סיני?
	תכלית ההתבטלות – שלא מרגישים אותה
	שנת השמיטה כיום השבת
	יהודי זורע ומאמין
	להחדיר קדושה בגדרי הזמן
	שמיטה ויובל בעבודת ה'
	קניינים בחיי הרוח
	אין טוב בלי עבודה
	שאלת חכם
	רחמים אין-סופיים
	תקיפות של הר

וכי תאמרו מה נאכל  (ויקרא כה,כ)

בפרשתנו עוסקת התורה בהרחבה בדיני מצוות השמיטה. בתחילה מפרטת התורה את דיני שנת השמיטה, ולאחר מכן היא עוברת לפירוט דיני שנת היובל. לאחר כל הפירוט של ההלכות מברכת התורה את מקיימי המצוות הללו: "ועשיתם את חוקותי... ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וגו'".¹

ואולם, אחרי כל זאת התורה כאילו 'נזכרת' בשאלה שעלולה להתעורר: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?".² ומשיבה התורה: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים".³

לכאורה, מקומה של שאלה זו בתוך דיני השמיטה, ולא לאחר הפירוט של דיני היובל. ועוד, הלוא ממש בפסוק קודם מופיעה ברכת ה': "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע", ומה מקום יש לשאלת "מה נאכל"?

האם יקרה נס?

עלינו לומר, ששאלה זו לא באה להביע תמיהה על עצם קיומה של מצוות השמיטה, שאילו היה כך, הייתה אכן נכתבת בתוך דיני השמיטה. אלא כאן השואל הוא הבן ה'חכם', המוכר לנו מההגדה.⁴ בן זה מקיים את המצוות ואינו מערער עליהן חלילה. שאלתו מנסה לחשוף את התוכן ואת המשמעות הרוחנית של המצווה, ולכן היא מופיעה בסוף הפרשה (גם לאחרי דיני היובל).

וזו שאלתו: ברור שיתקיימו ברכות ה' "ונתנה הארץ פריה", אולם באיזה אופן יתקיימו - "הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו"?! האם הקב"ה יוריד לנו מן, כמו במדבר? ואולי יחולל ה' נס אחר לספק את המזון הדרוש לעם-ישראל?

הבן החכם מבקש לדעת באיזו צורה תבוא הברכה האלוקית שמאפשר לבני-ישראל לשבות מעבודת האדמה במשך שנה תמימה.

ברכת ה'

שאלתו של הבן ה'חכם' עמוקה עוד יותר: הברכה של מצוות השמיטה לא זו בלבד שהיא מעל לטבע, היא אף מנוגדת לגמרי לטבע. הלוא משנה לשנה נחלשת האדמה (זו אף אחת הסיבות⁵ לשביתת האדמה בשביעית, כדי לאפשר לקרקע לנוח ולצבור כוח). נמצא אפוא, שבשנה השישית שרויה הקרקע בשיא חולשתה. כיצד ייתכן, שדווקא אז תצליח להצמיח תבואה לשלוש שנים?!

על כך באה התשובה, שזוהי ברכה מיוחדת מאת הקב"ה, שהאדמה שבדרך הטבע היא תשושה וחלשה, תצליח להצמיח תבואה לשלוש השנים.

כוח הגאולה

ידוע⁶, ששש שנות העבודה הן כנגד ששת-אלפי שנות קיומו הנוכחי של העולם, ושנת השמיטה מקבילה לאלף השביעי. השנה השישית מסמלת אפוא את האלף השישי, שבו אנו חיים, שבסופו מתחוללת ביאת המשיח. נשאלת השאלה: איך ייתכן שדווקא בשיא החולשה וירידת הדורות, בסוף האלף השישי, נוכל להביא את הגאולה?

על כך באה הבטחת הקב"ה, שעל-ידי עבודת-ה' מתוך מסירות-נפש, למעלה מטעם ודעת, בסוף האלף השישי, ייתן לנו הקב"ה, בכוחו האין-סופי, את שפע הגאולה, ותיכף ומיד ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 183)

-----------

1) ויקרא כה,יח-יט.

2) שם כ.

3) שם כא.

4) להעיר מאור החיים כאן.

5) מורה נבוכים חלק ג פרק לט. ובארבנאל פרשתנו הקשה עליו. וראה לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 549-548.

6) ראה סנהדרין צז, סוף עמוד א. ורמב"ן (ויקרא כה,ב). אברבנאל. ועוד.