מאמרים נוספים בפרשה
	תקיפות וענווה בכפיפה אחת
	שמיטה אצל הר-סיני
	השבת - תכלית החיים
	תורה לשם תורה
	מה באמת עניין שמיטה להר-סיני?
	תכלית ההתבטלות – שלא מרגישים אותה
	שנת השמיטה כיום השבת
	יהודי זורע ומאמין
	להחדיר קדושה בגדרי הזמן
	שמיטה ויובל בעבודת ה'
	קניינים בחיי הרוח
	אין טוב בלי עבודה
	שאלת חכם
	רחמים אין-סופיים
	תקיפות של הר

ושבתה הארץ שבת לה'  (ויקרא כה,א)

פרשת 'בהר' נפתחת במילים: "וידבר ה' אל משה בהר-סיני... ושבתה הארץ שבת לה'".¹ על כך שואל רש"י את שאלתו המפורסמת: "מה עניין שמיטה אצל הר-סיני, והלוא כל המצוות נאמרו מסיני?". והוא משיב: "מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".

מצוות שמיטה באה אפוא ללמד על כל המצוות - כי עלינו לדעת, שכשם שבמצוות השמיטה ה נאמרו כל פרטי המצווה מסיני, אף כל פרטיהן ודקדוקיהן של כל המצוות נאמרו למשה רבנו מאת הקב"ה בהר-סיני.

אם התורה בחרה דווקא במצוות שמיטה כדי ללמד ממנה על כל המצוות, יש לומר שמצווה זו משקפת גישה כללית של היהדות כלפי החיים.

המחזוריות היהודית

ואמנם, במצוות השמיטה משתקפת מחזוריות מסויימת שהיא חשובה מאוד ליהודי. מצד אחד אומרת התורה ליהודי: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך".² כלומר, התורה מדריכה את היהודי לחיות בתוך המסגרות הטבעיות של העולם ולהתקיים בדרך זו דווקא. אין היא אומרת לו להתנתק מענייני העולם ולעסוק רק בתורה ובתפילה, אלא אדרבה, הוא נדרש לפעול ולעשות בתוך חיי החולין דווקא.

עם זאת מודיעה התורה ליהודי, שאחת לשבע שנים עליו להתנתק מחיי החולין של עבודת האדמה ולעשות 'שנת שבתון' שהיא קודש בעיקרה לעניינים שברוח - לתורה, לתפילה, לעבודת-ה'.³

שואל היהודי: "מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?".⁴

משיבה התורה: "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". כאן דורשת התורה מהיהודי להסתמך לגמרי על הקב"ה ועל עזרתו שלמעלה מדרך הטבע.

היהדות משלבת

במבט ראשון נראים הדברים סותרים זה את זה: איך אפשר להטיף מצד אחד לעשייה טבעית בתוך מסגרות העולם ובנשימה אחת לתבוע מהאדם להימנע מכל עשייה ולסמוך על העל-טבעי?!

אך לאמיתו של דבר, זה בדיוק רצונה של התורה, לשלב יחדיו את שתי הגישות הללו - מצד אחד לעשות את כל הדרוש בדרך הטבע ועם זאת להאמין בעזרת-ה' שלמעלה מדרך הטבע.

המחזוריות של שש שנות עבודה ושנת שמיטה שבאה לאחריהן, מחדירה גישה זו לנפשו של היהודי. שש שנות העבודה מלמדות אותו, שהתכלית היא להימצא דווקא בתוך מסגרות העולם ולקדש את חיי החולין דווקא⁵. אך כדי שלא ישים את מבטחו בפעילות הטבעית עצמה ושיזכור כי בכל דבר דרושה בסופו של דבר עזרת-ה' - עליו להתנתק אחת לשבע שנים מהעשייה הטבעית ולהסתמך אך ורק על הקב"ה. משנת השמיטה שואב היהודי את הכוחות שלא להשתעבד למגבלותיו של העולם, ואדרבה, לשלוט עליו ולהחדיר בו קדושה.

שמיטה ושבת

רעיון זה טמון, למעשה, גם במחזוריות של ששת ימי עבודה ויום השבת שבא לאחריהם, אך לשנת השמיטה יתרון על-פני יום השבת:

בשבת מנותק היהודי לחלוטין מענייני העולם והוא מקדיש את כל-כולו לעניינים שברוח; לעומת זאת, בשנת השמיטה הוא חי חיים טבעיים ומתעסק בענייני חולין, אלא שהאתגר הוא להחדיר בתוך החיים הטבעיים הללו את האמונה בה' ואת הקדושה שלמעלה מהטבע.

גם בחיי היום-יום יש מחזוריות מעין זו:

במשך היום כולו עוסק היהודי בענייני חולין, בעבודה לפרנסתו, באכילה, בשתייה, בשינה וכדומה. אך יהודי חייב להקדיש בכל יום זמן ללימוד תורה ולתפילה, שאז הוא מתעלה מעל מגבלות העולם ומתקשר עם הקב"ה.

כך חי יהודי את חייו, תוך שילוב מיוחד זה בין הטבעי ובין העל-טבעי. וכך גם מתקיים עם ישראל כולו - הוא מתקיים, לכאורה, בדרך הטבע, ועם זאת עצם הקיום היהודי הוא בבחינת נס אלוקי גדול.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 550)

----------

1) ויקרא כה,א.

2) שם, ג.

3) ראה לקוטי תורה ויקרא לט,ג ואילך. ספורנו תחילת פרשת בהר.

4) ויקרא כה,כ-כא.

5) וכפירוש הפסוק בכל דרכיך דעהו, וראה טור ושולחן-ערוך אורח חיים סימן רלא.