מאמרים נוספים בפרשה
	תקיפות וענווה בכפיפה אחת
	שמיטה אצל הר-סיני
	השבת - תכלית החיים
	תורה לשם תורה
	מה באמת עניין שמיטה להר-סיני?
	תכלית ההתבטלות – שלא מרגישים אותה
	שנת השמיטה כיום השבת
	יהודי זורע ומאמין
	להחדיר קדושה בגדרי הזמן
	שמיטה ויובל בעבודת ה'
	קניינים בחיי הרוח
	אין טוב בלי עבודה
	שאלת חכם
	רחמים אין-סופיים
	תקיפות של הר

כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'  (ויקרא כה,ב)

בתחילת פרשתנו אומרת התורה¹: "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'". זו מצוות השמיטה, כפי שהיא מפורטת בהמשך: "שש שנים תזרע שדך... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ".

סדר הדברים המופיע בתורה מעורר שאלה²: מלשון התורה נראה, כאילו מיד אחרי "כי תבואו אל הארץ" צריך להשבית את עבודת האדמה - "ושבתה הארץ שבת לה'". והרי אין זה כך, שכן תחילה באות שש שנות עבודה ורק אחר-כך באה שנת השמיטה.

בדרך זו גם התרחשו הדברים בפועל - אחרי ארבע-עשרה השנים של כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים, באו שש שנים של עבודת האדמה, ורק אחר-כך עשו שמיטה.

עבודה לשם קדושה

נראה, כי בזה התורה באה ללמדנו מהי התכלית והמטרה של כל העבודה בשש השנים. אדם עלול לחשוב, כי התכלית העיקרית היא עבודת האדמה בשש שנות העבודה, והשמיטה היא עניין לעצמו. מלמדת אותנו התורה, כי כל המטרה של "כי תבואו אל הארץ" והעבודה בשש השנים של החרישה והזריעה היא - "ושבתה הארץ שבת לה'".

אמנם סדר הדברים המעשי הוא, שתחילה באות שש שנות העבודה ורק אחריהן השמיטה; אבל יהודי נדרש לזכור בכל עת כי השמיטה היא התכלית והיא המטרה.

יהודי צריך לזכור תמיד, כי כל העבודה בשש השנים לא באה אלא כדי להגיע לשנה השביעית, שנת השמיטה, שנה של קדושה ורוחניות. לשם כך נתן לנו הקב"ה את ארץ-ישראל, כדי שנכניס את הקדושה - את ה"שבת לה'" - לתוך חיי המעשה.

אל האלף השביעי

במובן רחב יותר, יש כאן רמז לכללות חיי האדם. ידוע³ שהחיים בעולם-הזה מורכבים מששת אלפי שנה של עשייה, ומהאלף השביעי שהוא "שבת ומנוחה לחיי-העולמים".⁴

רומזת כאן התורה: "כי תבואו אל הארץ" - כאשר נשמה יורדת לארץ התחתונה, לעולם-הזה, לששת אלפי השנים של העבודה, עליה לדעת, כי התכלית היא - "ושבתה הארץ שבת לה'" - להגיע לאלף השביעי, תקופת ה'שבת'.

יהודי צריך להיות חדור הכרה, שכל מטרת חייו עלי-אדמות היא להכין את העולם לייעודו האלוקי - שהעולם ייעשה 'דירה לו יתברך'⁵, דבר שיתקיים במלואו באלף השביעי.

שבת כל יום

כך גם בחיי היום-יום: מטבע הדברים מוקדשות רוב שעות היום לענייני חולין - עבודה, צרכים גשמיים שונים וכו'. אבל יהודי צריך לזכור, שהתכלית היא ה'שבת' - הקדושה. שעות התורה והתפילה הן התכלית האמיתית של כל עבודת היום.

בהכרה זו פותח יהודי את יומו, כפי שנאמר בשולחן-ערוך⁶, שמיד כשהאדם מתעורר משנתו עליו לזכור לפני מי הוא שוכב, והוא מבטא זאת באמירת "מודה אני לפניך". שכן זוהי תכלית כל החיים - לעבוד את ה' ולהשכינו בעולם המעשה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות ה'תש"נ כרך ה, עמ' 471)

----------

1) ויקרא כה,ב ואילך.

2) לקוטי-תורה ויקרא לט,ג ואילך.

3) ראש השנה לא,א.

4) משנה סוף מסכת תמיד.

5) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. בראשית רבה סוף פרשה ג. במדבר רבה פרשה יג,ו. תניא פרק לו.

6) שולחן-ערוך אורח-חיים סימן א.