מאמרים נוספים בפרשה
	שמן שבשמן
	למה נמחק שמו של משה מהפרשה?
	מחיקה שחושפת גדולה
	יום-הולדתו של משה רבנו
	להצית את אש הנשמה
	משה מקדש את הקרובים אליו
	בגדי נבואה
	שתי דרגות באחדות
	מוכנים ליציאה
	מהותו של יהודי קשורה בקב"ה
	עבודה מתוך רעש וצלצולים
	משכן בצורת אדם
	ה"מזבח" נשאר טהור לעולם
	לא בכל דבר צריך להתלהב
	להתגבר על ה'נחש' ולגלות את 'משיח'
	זיתים או שמן
	עיקר וטפל בקיומו של העם היהודי

ואתה תצוה (שמות כז,כ)

פרשת תצווה היא הפרשה היחידה - מאז התורה מספרת על לידת משה ועד משנה-תורה - ששמו של משה רבנו אינו מוזכר בה כלל (ויש בכך רמז ליום פטירתו, ז' ב, שחל ברוב השנים בשבוע זה¹).

המפרשים² מסבירים, שהסיבה למחיקת שמו מפרשה זו היא בקשתו לפני הקב"ה, בעת שבני-ישראל חטאו בחטא העגל: "אם אין (=אם לא תסלח לעם-ישראל) - מחני-נא מספרך אשר כתבת". אמירתו של צדיק, אפילו על תנאי - מתקיימת, ולכן קויימו דבריו בפרשת תצווה, ושמו נמחק מכל הפרשה.

כשמתבוננים בדבר ביתר העמקה, עולה תופעה מעניינת: פרשה זו, ששמו של משה אינו מוזכר בה כלל, נפתחת בפנייה ישירה אליו, בלשון 'נוכח', וזה גם שמה של הפרשה, שמרמז, כידוע, על תוכנה ומהותה - "ואתה תצווה".³ כך גם בהמשך הפרשה, בציוויים רבים מאוד, מכוונים הדברים ישירות אל משה - "ועשית", "ונתת", "ולקחת".

יותר משם

שמו של אדם עומד בדרגה נמוכה ממהותו העצמית. השם אינו אלא תואר לאדם, ולמעשה הוא נועד לזולת, כדי שיוכל לקרוא לו. האדם עצמו אינו זקוק לשמו. אנו יכולים לראות זאת בפשטות אצל תינוק שנולד: מרגע צאתו לאוויר העולם הוא נחשב מציאות עצמאית, ואילו השם ניתן לו רק כמה ימים לאחר מכן. מכאן, שהפנייה בלשון 'נוכח' - "אתה", היא ביטוי נעלה יותר למהות האדם מפנייה אליו בשמו.

וכאן מתעוררת התמיהה: כיצד ייתכן, שדווקא פרשת תצווה, שנועדה לקיים את האמירה "מחני-נא מספרך", היא זו שבה מודגשת מהותו העצמית של משה, שלמעלה מכל שם וכינוי?!

מסירות של מנהיג

אלא הדברים קשורים זה בזה: בבקשתו של משה "מחני-נא מספרך", באה לידי ביטוי מהותו העצמית המופלאה, שלמעלה אפילו משמו.

התורה הייתה כל עניינו והיא נקראת על שמו - "תורת משה".⁴ אולם כאשר קיומו של עם-ישראל עמד בסכנה, ואפילו כשהיו אלה השוליים שבבני-ישראל, שקרעו⁵ את עצמם מהתורה - ויתר משה על התורה למענם!

זאת, משום שמשה רבנו ועם-ישראל הם מציאות אחת ממש, שאינה ניתנת להפרדה. רש"י מבטא קשר זה באומרו⁶: "משה הוא ישראל וישראל הם משה". כאשר ישראל חטאו - חלה מיד ירידה גם אצל משה. אף-כי שהה אז על ההר, ללא כל אפשרות למחות בחוטאים, אמר לו ה'⁷: "לך רד כי שיחת עמך" - רד מגדולתך.⁸

הקרבה למען כל יהודי

דווקא בבקשתו של משה למחוק את שמו מהתורה למען עם-ישראל - באה לידי ביטוי גדולתו העצמית, שלמעלה גם משמו. ולכן דווקא פרשת תצווה, שממנה נעדר שמו של משה, היא המגלה לנו את עוצם גדולתו ואת מסירות-נפשו של מנהיג-ישראל אמיתי למען כל יהודי, אפילו כזה שנכשל בחטא העגל.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 173)

----------

1) מאור עינים ריש פרשתנו (ועוד).

2) בעל הטורים ריש פרשתנו. וכן הוא בזוהר חדש שיר-השירים בתחילתו (ס,ג). רבותינו בעלי התוספות ובחיי שמות לב,לב. פירוש הרא"ש על התורה ריש פרשתנו. וראה זוהר חלק ג רמו,א.

3) כן נקראת פרשה זו בזוהר חלק ג וזוהר חדש שם ובכמה מקומות (ראה הנסמן בלקוטי שיחות כרך טז עמוד 342 הערה 9).

4) מכילתא לשמות טו,א. שמות רבה פרשה מז,ט.

5) ראה שבת פז,א. הובא בפירוש רש"י שמות לב,ט.

6) במדבר כא,כא.

7) שמות לב,ז.

8) רש"י שם. ברכות לב,א. ועוד.