מאמרים נוספים בפרשה
	להאמין, להבין, ושוב להאמין
	כדי להיות מוסרי צריך להאמין
	לא לשבור, לקדש
	מי קבע שהשכל יבין
	היסוד האלוקי במצוות השכליות
	הגמול מתאים למציאות
	לא להיות עבדים
	דיני השור שבנפש האדם
	יהודי כשומר פיקדון ה'
	ארבעה שומרים בחיי הרוח
	גם ההווה תלוי בתורה
	הקב"ה מלווה ואנחנו מחזירים
	לתקן ולא לשבור
	לא לשבור את הגוף
	להתרחק מהתאכזרות עד הקצה האחרון
	ברכה והבטחה
	הקב"ה מקבל עליו את החובות
	חס הקב"ה על כבוד הבריות
	'מודה במקצת' בחיים הרוחניים

עזוב תעזוב עמו (שמות כג,ה)

אחת המצוות המפורטות בפרשתנו היא¹: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו? עזוב תעזוב עמו". התורה מצווה אותנו, שאם נראה את חמורו של אדם, אפילו הוא שונא לנו, רובץ תחת משאו, לא נמנע עצמנו מלעזור לו, אלא נסייע לו בפריקת המשא ובטעינתו.

הבעש"ט פירש פסוק זה² במשמעות רוחנית: "חמור" זהו 'חומר', הגוף החומרי. "כי תראה חמור" - כאשר תתבונן היטב ב'חומר' שלך, בגוף הגשמי, תגלה שהוא "שונאך" - הוא שונא את הנשמה האלוקית ומתנגד לרוחניות; וגם "רובץ תחת משאו" - 'משא' המצוות נחשב בעיניו כבד מנשוא. שמא תאמר: "וחדלת מעזוב לו" - להפסיק לעזור לגוף, ואולי אף לשברו בתעניות ובסיגופים; אומרת התורה: "עזוב תעזוב עמו" - יש לעזור לגוף ולא לשברו.

נקב בנשמה

דרכו של הבעש"ט היא, שסיגופים ותעניות אינם הדרך שבה ישכון אור ה'. להפך: חייבים להשתדל שהגוף יהיה בריא ושלם, וצריך לעבוד את ה' דווקא באמצעות הגוף ולא על-ידי שבירתו.

גם תלמידו, המגיד ממזריטש, דיבר ברוח זו³: הוא הורה לבנו 'המלאך' להיזהר בבריאות גופו, והסביר, שכאשר נוצר נקב קטן בגוף, נגרם נקב גדול בנשמה.

מה החידוש?

לכאורה, ההוראות הללו היו ידועות עוד לפני גילוי תורת החסידות. ב'שולחן-ערוך' נפסק⁴, ש"אין לאדם רשות על גופו", ולכן אסור "לצערו בשום צער, אפילו במניעת איזה מאכל או משתה". אף הרמב"ם כתב⁵: "היות הגוף בריא ושלם - מדרכי ה' הוא". מהו אפוא החידוש בפירושו של הבעש"ט?

אלא שב'שולחן-ערוך' עצמו נפסק, שיש אופן שבו מותר לצער את הגוף - כאשר האדם עושה זאת "בדרך תשובה". כאשר יהודי רוצה לשוב בתשובה ולמרק את עוונותיו, מתירה לו ההלכה להתענות ולהסתגף, שכן על-ידי כך הוא גורם טובה לגוף.

תשובה מתוך שמחה

על כך בא הבעש"ט ומחדש, שגם התשובה ומירוק הנפש יכולים וצריכים להיעשות מתוך שמירה על הגוף. תורת החסידות מלמדת דרך חדשה בעבודת התשובה, שגם התשובה עצמה יכולה להיעשות עם הגוף ולא על-ידי שבירתו.

זהו כוח מיוחד שנתגלה על-ידי תורת החסידות - הכוח לשוב בתשובה ולמרק את הנפש מתוך שמחה וטוב-לבב. גילוי זה הוא הכנה לתקופת הגאולה, שבה יגיע העולם הגשמי לשלמותו ולתיקונו, ואז תתגלה המעלה שבמציאות הגשמית. כך גם מאז התגלות החסידות ניתן הכוח לגלות את הטוב שבגוף הגשמי, ולכן אין צורך להתענות ולהסתגף, אלא לעבוד את ה' - ובכלל זה עבודת התשובה - מתוך שמחה ובריאות, בבחינת "עבדו את ה' בשמחה".⁶

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 530)

----------

1) שמות כג,ה.

2) היום יום כח בשבט. כתר שם טוב (קה"ת) הוספות סימן טז. וראה ספר המאמרים תש"ד עמוד 145.

3) נדפס בהתמים חוברת ז עמוד כח.

4) שולחן-ערוך חושן משפט הלכות נזקי הגוף סעיף ד.

5) הלכות דעות ריש פרק ד.

6) תהילים ק,ב.