מאמרים נוספים בפרשה
	להאמין, להבין, ושוב להאמין
	כדי להיות מוסרי צריך להאמין
	לא לשבור, לקדש
	מי קבע שהשכל יבין
	היסוד האלוקי במצוות השכליות
	הגמול מתאים למציאות
	לא להיות עבדים
	דיני השור שבנפש האדם
	יהודי כשומר פיקדון ה'
	ארבעה שומרים בחיי הרוח
	גם ההווה תלוי בתורה
	הקב"ה מלווה ואנחנו מחזירים
	לתקן ולא לשבור
	לא לשבור את הגוף
	להתרחק מהתאכזרות עד הקצה האחרון
	ברכה והבטחה
	הקב"ה מקבל עליו את החובות
	חס הקב"ה על כבוד הבריות
	'מודה במקצת' בחיים הרוחניים

כי יתן איש אל רעהו... לשמר (שמות כב,ו)

בפרשת-השבוע¹ מפרטת התורה את דיניהם של ה'שומרים', אלה המחזיקים ברשותם חפץ של מישהו אחר. השומרים מתחלקים לארבעה סוגים: שומר חינם - שומר על החפץ ללא תמורה; שומר שכר - מקבל שכר על שמירתו; שוכר - משתמש בחפץ תמורת תשלום; שואל - משתמש בחפץ ללא תשלום.

השל"ה מבאר², שארבעת השומרים הללו רומזים גם על ארבעה סוגים שיש בקרב עובדי ה'. בכלל, בני-ישראל נקראים 'שומרים', מכיוון שהם מחזיקים בידם את עולמו של הקב"ה, ותפקידם לשמור על העולם על-ידי התורה והמצוות³, כפי שנאמר על אדם הראשון, שהוטל עליו: "לעבדה ולשמרה".⁴ וכאן יש התפלגות לארבעה סוגים.

בלי תועלת אישית

הסוג הראשון והנעלה ביותר הוא 'שומר חינם': הוא מתמסר לשמירת החפץ כשרק טובת המפקיד לנגד עיניו, ואין הוא מחפש רווח לעצמו כלל. זהו מי שעובד את ה' בהתמסרות מוחלטת, כשמטרתו היחידה היא לשרת את בוראו, מבלי לבקש שכר לעצמו. הרמב"ם⁵ מגדיר איש זה "עובד מאהבה... לא מפני דבר בעולם... ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת".

הדרגה השנייה היא 'שומר שכר': אף הוא מתמסר לשמור היטב על החפץ, וזוהי מטרתו העיקרית, אולם עם זאת הוא מצפה לשכר. זהו יהודי שמתמסר לעבודת ה', מקיים מצוות בלהט ובחיות, אך עדיין מצפה לשכר תמורת עבודתו.

ההנאה עיקר

דרגה שלישית היא זו של ה'שוכר'. הלה נוטל את החפץ כדי ליהנות ממנו, אך חש חובה לשלם דמי שכירות. אצלו השימוש בחפץ הוא העיקר, ואילו התשלום הוא דבר צדדי, אם-כי נחוץ.

כך גם בתחום הרוחני: הוא חפץ ליהנות מן העולם הזה, אך ביודעו שהקב"ה הוא המעניק לו את כל הטוב, הוא מחליט לעבוד את ה', פשוט כדי לשלם לה' על חסדו וטובו.

בדרגה התחתונה ביותר ניצב ה'שואל': הוא מעוניין אך ורק ליהנות מן החפץ, ואף אינו חש צורך לשלם. בעבודת ה' זהו יהודי שנהנה מענייני העולם, ואינו מרגיש חובה לעבוד את ה' ולו כ'תשלום' על השפע שהוא נותן לו.

יש טעם ב"שלא לשמה"

הסוג האחרון, ה'שואל', מכונה אף הוא 'שומר', שכן אין מדובר ברשע שאינו שומר מצוות כלל. הוא שומר מצוות, אלא שאין הוא חש קשר בין עבודתו לבין השפע שהקב"ה מעניק לו, ונדמה לו שכל השפע הזה ניתן לו חינם, כדבר המגיע לו.

עשוי אדם לשאול: מה טעם בשמירת מצוות כזאת, הנעשית מתוך מניעים אישיים? על כך עונים חז"ל⁶: "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף-על-פי שלא לשמה", וזאת משום שהובטחנו - "שמתוך שלא לשמה בא לשמה". חזקה על כל יהודי שבסופו של דבר יגיע לעבודת ה' שלמה, עד לדרגת 'שומר חינם'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 112)

----------

1) שמות כב,ו.

2) במסכת פסחים שלו קנה,א ("מצה עשירה").

3) ראה שבת פח,א. ושם נסמן. וראה גם זוהר חלק ב קסא,א-ב. ועוד.

4) בראשית ב,טו.

5) הלכות תשובה פרק י הלכה ב.

6) פסחים נ,ב. רמב"ם שם הלכה ה. הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד סעיף ג (ושם נסמן).