מאמרים נוספים בפרשה
	להאמין, להבין, ושוב להאמין
	כדי להיות מוסרי צריך להאמין
	לא לשבור, לקדש
	מי קבע שהשכל יבין
	היסוד האלוקי במצוות השכליות
	הגמול מתאים למציאות
	לא להיות עבדים
	דיני השור שבנפש האדם
	יהודי כשומר פיקדון ה'
	ארבעה שומרים בחיי הרוח
	גם ההווה תלוי בתורה
	הקב"ה מלווה ואנחנו מחזירים
	לתקן ולא לשבור
	לא לשבור את הגוף
	להתרחק מהתאכזרות עד הקצה האחרון
	ברכה והבטחה
	הקב"ה מקבל עליו את החובות
	חס הקב"ה על כבוד הבריות
	'מודה במקצת' בחיים הרוחניים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא,א)

פרשתנו¹ נפתחת במילים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". מהמילה "לפניהם" לומדים כמה הוראות:

א) שכל סכסוך בין יהודים צריך להביא "לפניהם", לפני דייני ישראל, ולא לפני ערכאות של גויים.²

ב) שהלימוד עם תלמידים יהיה באופן של "להראות לו פנים", להסביר להם את טעמיה ונימוקיה של ההלכה.³

ג) "לפניהם" מלשון פנימיות - שהמצוות יחדרו לפנימיות הנשמה.⁴

מובן בהחלט מדוע דווקא ב'משפטים', במצוות שכליות, מדגישה התורה שאין לדון בערכאות של גויים, שכן אפשר היה לחשוב שבעניינים שכליים והגיוניים יהיה מותר לדון גם אצלם; אולם לפי הפירוש השני והשלישי לא מובן למה נאמר הדבר דווקא ב'משפטים'? האם בלימוד מצוות מסוג 'עדות' ו'חוקים' לא צריך "להראות לו פנים" ולפעול שהמצוות יחדרו לפנימיות הנשמה?

למה ב"משפטים"?

יתרה מזו: הצורך לבאר כל הלכה בטעמיה ובנימוקיה נחוץ לכאורה יותר דווקא במצוות מסוג 'עדות' ועוד יותר ב'חוקים', שקשה לתלמיד להבינן בעצמו. במצוות מסוג 'משפטים', המתקבלות יותר על הדעת, צריך פחות להדגיש שיש ללמדן בטעמיהן ובנימוקיהן.

כמו-כן, גם על-פי הפירוש השלישי תמוה הדבר: כדי לקיים את ה'משפטים', המצוות השכליות, אין לכאורה צורך בהתעוררות של פנימיות הנשמה, שכן המצוות הללו מתקבלות גם בשכל האנושי. הצורך להדגיש שהמצוות יחדרו לפנימיות הנשמה נדרש יותר דווקא ב'עדות' וב'חוקים'. מדוא אפוא נאמר הציווי "לפניהם" ב'משפטים' ולא ב'עדות' וב'חוקים'?

לא בערכאות

הסבר הדבר נעוץ בדרשת חז"ל⁵ על המילים "ואלה המשפטים" - "ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף האחרונים מסיני". התורה באה כאן להדגיש, שכשם שעשרת הדיברות ניתנו מאת הקב"ה במעמד הר-סיני, כך ה'משפטים', המצוות השכליות והחוקים שבין אדם לחברו, ניתנו אף הם מאת הקב"ה במעמד הר-סיני.

זהו הטעם שאסור לדון אפילו בעניינים שבין אדם לחברו לפני דייני אומות-העולם. גם המצוות הללו הן במהותן מצוות אלוקיות, שניתנו מאת הקב"ה. כשם שלא יעלה על דעתו של יהודי ללכת לערכאות של גויים בענייני תפילין ושבת, כך אין לו לפנות אליהן בענייני 'משפטים', שכן אין לגויים שייכות לצד האלוקי שבמצוות אלה.

שילוב של שלמות

כלומר, התורה באה כאן ומחדירה את היסוד האלוקי, העל-שכלי, שבמצוות השכליות. היא מלמדת את היהודי, שעליו לקיים מצוות אלה לא רק בגלל הבנתו האנושית, אלא מתוך קבלת-עול לרצון האלוקי.

לכן דווקא במצוות אלה, ב'משפטים', מדגישה התורה את הצורך שהמצוות יהיו באופן של "לפניהם", בשני הפירושים הנוספים של המילה:

צריכים לקיים את המצוות בקבלת-עול שבאה מפנימיות הנשמה ("לפניהם" מלשון פנימיות), אף-על-פי שמדובר במצוות שכליות. אסור שיהודי ישתית את המצוות הללו על שכלו והבנתו, אלא הוא צריך לקיימן במלוא ההתמסרות וההתבטלות לקב"ה, מתוך פנימיות נפשו.

בה-בשעה צריך האדם לקיים את המצוות הללו מתוך הכרה והבנה ("לפניהם" מלשון "להראות לו פנים"). רצון ה' הוא, שיהודי יקיים את המצוות הללו גם מתוך הכרתו והבנתו האנושית, כדי שגם שכלו והשגתו יהיו שותפים בקיום המצוות הללו.

שילוב זה יוצר את השלמות הנדרשת מיהודי בקיום התורה ומצוותיה, והוא בא לידי ביטוי דווקא המצוות מסוג ה'משפטים'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 895)

----------

1) כא,א.

2) גיטין פח,ב. הובא בפירוש רש"י על הפסוק.

3) עירובין נד,ב. וראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד סעיף יח.

4) תורה אור לאדמו"ר הזקן דיבור המתחיל "ואלה המשפטים".

5) שמות רבה תנחומא ומכילתא (הובא בפירוש רש"י) ריש פרשתנו.