מאמרים נוספים בפרשה
	ציווי שחודר לעומק הנפש
	כמות יוצרת איכות
	למסור לה' את ההנאה
	כל העבודות חשובות
	לא להישאר בלי אש
	לחבר את הפנים עם החוץ
	תודה על הניסים
	משה רבנו ככוהן גדול
	איך מגיעים להשראת השכינה
	קרבן פסח כאן ועכשיו
	כשהחושך עצמו מאיר
	אי השבתת השמחה – חלק מהעבודה
	עמלק גלוי, עמלק נסתר
	נס שמגדיל את השבת
	תכלית בריאתו של 'ארור המן'
	יהודי נדרש להשפיע על העולם
	יש כפרה ויש ריצוי

כאיש אחד בלב אחד (פירוש רש"י, שמות יט,ב)

כשהגיעו בני-ישראל להר-סיני ועמדו לקבל את התורה, התחולל בקרבם דבר מיוחד במינו. התורה מתארת זאת באמרה: "ויחן שם ישראל נגד ההר"¹, ורש"י (על-פי חז"ל²) מפרש: "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד. אבל שאר כל החניות - בתרעומות ובמחלוקת". התורה שעמדה להינתן גרמה לכך, שכל בני-ישראל התאחדו באחדות אמיתית, "כאיש אחד בלב אחד".

חכמה ותורה

דבר זה מביא לידי ביטוי חד את הרעיון, שהתורה עושה שלום בעולם ויש בה כוח לקרב ולאחד את הניגודים. אולם יש להבין את הדבר: הרי התורה עצמה אינה עשויה עור אחד. חז"ל אומרים³: "לא ניתנו דברי-תורה חתוכים, אלא כל דבר כו' מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא". התורה עצמה מכילה אפוא דעות חלוקות (אלא שכולן "דברי אלוקים חיים"⁴). איך אפשר אפוא לומר, שהתורה מבטלת מחלוקות וחילוקי-דעות עד שהכול נעשים "בלב אחד"?!

הדבר יובן בהקדמת מאמר חז"ל⁵, שאם יאמרו לך "יש חכמה בגויים - תאמין", אך אם יאמרו לך "יש תורה בגויים - אל תאמין". ההבדל בין 'חכמה' ל'תורה' הוא, ש'חכמה' היא דבר המנותק מהאדם, ואילו 'תורה' היא מלשון הוראה⁶ והיא מכתיבה את אורחות חייו של האדם.

'חכמה' מניחה לפני האדם שכל טהור ומופשט. היא אינה אומרת לאדם, ואינה יכולה לומר לו, מה לעשות. לכל היותר היא יכולה להצביע על התוצאות שייווצרו ממעשה כזה או אחר, אבל אין בכוחה להורות לאדם את דרכו. לעומת זאת, 'תורה' עיקר עניינה ומהותה - להורות לאדם את דרכו ולהנחות את חיי היום-יום. כל דבר בתורה מוביל מיד להוראות מעשיות בחיי היום-יום.

כוחה של ההלכה

משום כך עיקר התורה הוא חלק ההלכה שבה. אף-על-פי ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים", הרי משעה שנפסקה ההלכה אין עוד שום חילוקי-דעות והכול מקבלים עליהם באמת ובתמים את פסק-ההלכה.

יהודי הלומד תורה, יודע שזו תורת ה'. הוא לומד אותה מתוך התבטלות לרצון העליון. כל שאיפתו היא לכוון באמת לרצון ה' המלובש בתורה. כשמתקבל פסק-ההלכה הוא מסכים עמו לא רק בעניין ההתנהגות בפועל, אלא גם עם אורח המחשבה והלימוד. אף-על-פי שמלכתחילה סבר אחרת, הרי עתה, לא זו בלבד שאין הוא כועס ורוגז, אלא להפך - מתוך אמונתו הברורה שמה שנפסק כהלכה זו האמת וזה רצון ה', הוא מתעמק מחדש בעניין, עד שהוא עצמו מגיע בשכלו למסקנה התואמת את פסק ההלכה.

אחדות אמיתית

זהו כוחה המאחד של התורה. אחדות אמיתית באה דווקא על רקע ניגודים. אילו בתורה הייתה רק דעה אחת אחידה - לא הייתה זו אחדות אמיתית. דווקא כאשר יש חילוקי-דעות וסברות לכאן ולכאן, מכריעה התורה בין כל הניגודים וגורמת לכל הצדדים להתאחד יחדיו.

לכן מביאה התורה אחדות גם בין בני-ישראל - על-אף כל ההבדלים שביניהם - והיא הגורמת להם להיות "כאיש אחד בלב אחד".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 108)

----------

1) שמות יט, ב.

2) מכילתא על-הפסוק.

3) מדרש תהילים יב,ז. וראה ירושלמי סנהדרין פרק ד, הלכה ב.

4) עירובין יג,ב. ושם נסמן.

5) איכה רבה פרשה ב,יג.

6) זוהר חלק ג נג,ב. גור-אריה ריש פרשת בראשית בשם הרד"ק. ובכמה מקומות.