מאמרים נוספים בפרשה
	צריך לזעוק ולהאמין
	השכל דורש להבין
	המסע כבר החל
	ארבע לשונות של גאולה
	התמורה לסבל הגלות
	להפוך את ה'מים' ל'דם'
	שליחות אלוקית בלי תוספות
	הכול בשביל ישראל
	ויכוח המקלות והתנינים במצרים
	לשבור את העקשנות
	להשיג את הניצחון השלם
	שעה של ערבוב המחיצות
	הניסים שבתוך הטבע
	שרידי החטא והעונש
	"יציאת מצרים" בכל רובדי הנפש
	כוחו של יצור סתמי
	ללמוד תורה ב"שבעים לשון"
	רק הקב"ה יכול
	רק משה היה יכול לתרגם

ויבלע מטה אהרן את מטותם  (שמות ז,יב)

פרשתנו מספרת, שכאשר עמדו משה ואהרון ללכת לפרעה, אמר הקב"ה למשה, שאם יבקש פרעה "תנו לכם מופת"¹, כי-אז עליו לומר לאהרן להשליך לפני פרעה את מטהו, והמטה יהיה לתנין. כך אמנם עשה אהרן, אך פרעה קרא לחכמים ולמכשפים ואף הם השליכו איש מטהו "ויהיו לתנינים".² אולם בסופו של דבר "ויבלע מטה אהרן את מטותם".

כל העניין הזה של השלכת המטות והפיכתם לתנינים דורש ביאור, אך בראש ובראשונה עלינו להבין את עניין הנס של בליעת מטות המכשפים על-ידי מטה אהרן - מניין הגיע הנס הזה, שהקב"ה לא הזכירו כלל בדברו אל משה?

ההשקפה המצרית

מתיאור הדברים בתורה נראה, שהמופתים והמכות לא באו רק כדי להעניש את מצרים, אלא מטרתם הייתה לשבור את התנגדותם של המצרים לקב"ה. בתורת החסידות מוסבר³, שהשקפת-העולם של מצרים הייתה, שאין לקב"ה השפעה ושליטה על מציאות העולם העכשווית. לדעתם, העולם לאחר שנברא נתון באופן מוחלט למרותם של כוחות הטבע ולא לקב"ה.

את ההשקפה הזאת שיבר הקב"ה על-ידי המכות, שכל אחת ואחת מהן ניפצה צד מסויים באידאולוגיה המצרית. כהקדמה כללית למכות ולרעיונות הגלומים בהן בא נס בליעת המטות.

אפסות הטומאה

אהרן מסמל בעימות הזה את צד הקדושה, ומטהו מסמל את הכוח האלוקי הנובע מהקדושה. התנין סימל את מצרים, ככתוב⁴: "מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו". על-ידי המטה הנהפך לתנין הראה אהרן לפרעה, שמציאות התנין, כלומר, מציאותה של מצרים, נובעת בעצם מהקדושה.

הלך פרעה והביא את חכמיו ומכשפיו שהציגו עמדה נגדית והראו, כי גם מטותיהם נהפכים לתנינים. בכך אמרו, שלמצרים יש מקורות כוח משלה, ואין היא מקבלת את כוחה רק מהקדושה.

שליטה מלאה

על כך באה התשובה של הקב"ה: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". בכך הבהיר להם הקב"ה, שכל מקורות הכוח של הסטרא-אחרא אינם אלא אשליה, ואין להם שום קיום אמיתי לעומת הקדושה.

בכך הראה הקב"ה לפרעה ולחכמיו, שאין להם שום כוח משלהם וכי שליטתו המלאה של הקב"ה חלה גם עליהם. זו הייתה ההקדמה שגרמה שבירה כללית בציר המרכזי של ההשקפה המצרית, ולאחר מכן באו עשר המכות ושיברו אחת לאחת את עשר המדרגות שבטומאת מצרים.

לבלוע - בלי כעס

מפרטי הסיפור בתורה אפשר ללמוד כמה כללים בעבודת-ה'. כשבאים אל הזולת, יש לבוא אליו באהבה ובחיבה, כפי שנהג אהרן: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".⁵ אך בעבודה החינוכית נתקלים לפעמים באדם שנמצא בשפל המדרגה, עד שאין ברירה אלא לשבור את הרע שבו בכוח. יש לזכור, שפעולה זו צריכה להיעשות על-ידי "מטה אהרן" - מתוך אהבת-ישראל אמיתית, מבלי שיתערבו בה נטיות רעות אישיות.

דבר נוסף: כשצריך 'לבלוע' את מציאותו של הזולת, צריך לעשות זאת על-ידי המטה ולא על-ידי התנין. ההבדל בין מטה לתנין, שמטה מסמל קור-רוח, איפוק, ואילו תנין מסמל כעס והתרגשות. כלומר, צריך להוציא את הרע מהזולת בקור-רוח, בלי כעס והתרגשות, מבלי להרגיש את המציאות האישית - כמו מקל יבש בלבד.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 49)

----------

1) שמות ז,ט.

2) שם ז,יב.

3) דיבור המתחיל "ויאמר גו' קח את מטך גו' יהי לתנין גו'" - תורה אור פרשתנו (נו, סוף עמוד ד ואילך). מאמרי רבנו הזקן תקס"ה (חלק א) עמוד קפח ואילך. אור התורה פרשתנו (כרך ז) עמוד ב'תרו ואילך.

4) יחזקאל כט,ג.

5) אבות פרק א משנה יב.