מאמרים נוספים בפרשה
	הסוף שזור בהתחלה
	לעלות למעלה באמצע החלום
	בשביל טוב אמיתי צריך לעבוד
	עשרים ושתיים שנות סוד
	לדעת מתי להתבטל
	הגאולה צומחת מהגלות
	הכוח להשפיע
	התורה כמקור כל החכמות
	לא לברוח מהתפקיד
	צריך לעשות ולהתפלל
	הכנסת אורחים של יוסף
	שמירת השבת של יוסף
	הרחמים מועילים
	היהודי וענייני החולין
	חנוכה: הטבע והנס משמשים בו-בזמן
	חנוכה: מסירות-נפש בלי שאלות

וא-ל ש-די יתן לכם רחמים (בראשית מג,יד)

פרשתנו מספרת על הרעב¹ שפקד את הארץ, ועל ירידתם של אחי יוסף למצרים כדי לשבור בר. שמעון נעצר במצרים כבן-ערובה; הכסף ששולם למצרים נמצא בדרך מוזרה בתרמיליהם; והם נצטוו לשוב למצרים עם בנימין.

בתחילה יעקב מנסה להתנגד לירידת בנימין²: "אותי שיכלתם: יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו... לא ירד בני עמכם". רק על-כורחו הוא מסכים לכך. השבטים רואים במצב זה עונש על מכירת יוסף, באמרם³: "אבל אשמים אנחנו אשר ראינו צרת נפשו... על כן באה אלינו הצרה הזאת".

למה התפילה בסוף

מה עושים יהודים בעת צרה? המעשה הראשון הנדרש הוא - תפילה לה'. כך אמנם נהג יעקב⁴ בצרותיו הקודמות. כשרצה להינצל מעשיו, התפלל תחילה, ורק אחר-כך נקט דרכי-פעולה טבעיות - שלח לו דורון ונערך למלחמה.

אולם כאן, למרבה הפלא, אנו רואים תגובה הפוכה: תחילה מורה יעקב לבניו לפעול בדרכי הטבע - להצטייד במתנות ובסכום כסף כפול, ורק בסיום דבריו הוא אומר⁵: "וא-ל ש-די יתן לכם רחמים", ומפרש רש"י: "מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפילה, הריני מתפלל עליכם". מדבריו משתמע כביכול, שהתפילה היא עניין טפל, שבא רק אחרי כל הפעולות הטבעיות. למה נהג כך יעקב אבינו?

הטבע והתפילה

יש להסביר את התנהגותו של יעקב על-פי האופן שהוצגו הדברים לפניו. השבטים לא גילו ליעקב את חששם, שהאירועים הם עונש על מכירת יוסף. הם הציגו זאת כעניין טבעי, שאפשר לפתרו בקלות. על כך הגיב⁶ יעקב: "אם-כן אפוא זאת עשו" - אם אמנם, כדבריכם, אין כאן צרה מלמעלה, אלא נסיבות רגילות וטבעיות, עליכם לפעול גם-כן בדרכים טבעיות.

אלא שיעקב אינו מסתפק בזה ואומר לבניו, שגם כשאין מצפים לניסים ולהצלה מצרה, אלא רק מבקשים הצלחה בתהליכים טבעיים - גם אז צריכים להתפלל לה'. ולכן, לאחר שהוא מצווה עליהם לעשות פעולות בדרך הטבע, הוא אומר: "הריני מתפלל עליכם".

לזכור את העיקר

יש הבדל נוסף בין יעקב לבניו: הם ראו בקורות אותם עניין פרטי ואישי שלהם, ואולם יעקב, כאחד מן האבות, שמעשיהם⁷ בגדר "סימן לבנים" - הוא ראה בכל הקורות אותו עניין בעל חשיבות לכל עם-ישראל. לכן לא קיבל את ההסברים ה'טבעיים' של בניו, והבין שזהו עניין הדורש תפילה ובקשת רחמים. אלא שתשובתו לבניו הייתה על-פי תפיסתם-הם.

יעקב מלמד אותנו, שגם בחיי היום-יום אין להסתפק בפעילות הטבעית, אלא צריך תמיד גם להתפלל לה'. אמנם צריך לפעול בדרכי-הטבע, כמו שכתוב: "וברכך⁸ ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" דווקא - אבל צריך לזכור, שהעיקר נתון בידי שמים - "ברכת⁹ ה' היא תעשיר".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר 'שלחן שבת', מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך כה, עמ' 227)

----------

1) פרשתנו מא,נו. מב,א ואילך.

2) שם מב,ד;מב,לו.

3) שם מב,כא.

4) בראשית לב,ד-יב וברש"י פסוק ט.

5) שם מג,יד.

6) שם מג,יא.

7) ראה בראשית רבה פרשה צב,ג. הובא ברמב"ן על הפסוק.

8) דברים טו,יח. ובספרי שם: "וברכך... יכול בטל, תלמוד לומר בכל אשר תעשה".

9) משלי י,כב.