מאמרים נוספים בפרשה
	הסוף שזור בהתחלה
	לעלות למעלה באמצע החלום
	בשביל טוב אמיתי צריך לעבוד
	עשרים ושתיים שנות סוד
	לדעת מתי להתבטל
	הגאולה צומחת מהגלות
	הכוח להשפיע
	התורה כמקור כל החכמות
	לא לברוח מהתפקיד
	צריך לעשות ולהתפלל
	הכנסת אורחים של יוסף
	שמירת השבת של יוסף
	הרחמים מועילים
	היהודי וענייני החולין
	חנוכה: הטבע והנס משמשים בו-בזמן
	חנוכה: מסירות-נפש בלי שאלות

ופרעה חלם (בראשית מא,א)

בשבוע שעבר קראנו על חלומות (החלומות של יוסף¹ ושל שרי פרעה²), והשבוע שוב מספרת התורה על חלומות: חלומותיו של פרעה מלך מצרים.³ המשותף לכל החלומות הללו, שכולם בגדר שלבים במהלכים שהביאו לירידת יעקב ובניו מצרימה ובעקבות כך לגלות בני-ישראל במצרים.

בתורה כל דבר מדוייק ובעל-משמעות. אם התורה מדגישה כל-כך את החלומות כשלבים בירידה לגלות, סביר להניח שיש קשר סיבתי-תוכני בין עניין הגלות לבין עניין החלום. ויתרה מזו: הזיקה שבין הגלות לחלום מבטאת את מהות הגלות וכך גם את הדרך להתמודד עם קשייה.

פיל בחור המחט

מבואר בתורת החסידות⁴, שאחד ממאפייניו הבולטים של החלום הוא יכולתו לחבר דברים הפוכים ומנוגדים שבמציאות לעולם אינם מסוגלים להתחבר. דוגמא לכך⁵: בחלום יכול אדם לראות "פילא בקופא דמחטא" (פיל העובר בקוף המחט), כשאין הוא רואה בכך שום דבר חריג ומוזר.

זו גם מהות הגלות: מצב בלתי-תקין ובלתי-נכון נראה כדבר טבעי ורגיל, כאשר כל השרויים בגלות אינם מרגישים כלל בצירופם הסותר של הדברים.

חיים בסתירה

תכונה זו אנו מוצאים גם בגלות הרוחנית. למשל: כל אדם מבין, שאהבת האדם לעצמו, בפרט כשהיא מביאה אותו לרדיפה אחרי תענוגות העולם, עומדת בסתירה לאהבת-ה'. אולם כולנו עדים למציאות היום-יומית, שיהודי מדמה לעצמו שהוא אוהב את הקב"ה ושהוא קרוב אליו, ועם זאת הוא שקוע באהבת עצמו, תוך טיפוח הישות האישית. לו עצמו נדמה שאין בכך שום סתירה.

דוגמה נוספת: בשעת התפילה מתעוררים אצל היהודי רגשות דבקות נפלאים בקב"ה, ואילו בתום התפילה הוא כאילו שוכח הכול ושוקע בענייני העולם הזה. כשהתפלל, היה במצב של התרוממות-הנפש וחש הרהורי תשובה, ואילו ברגע ששב לענייני החולין, התחלפה הדבקות בה' בריצה אחר מאוויי נפשו הבהמית.

כך חיים אנו בכעין 'חלום' מלא סתירות. זו הגלות הרוחנית שבה אנו שרויים. אך מובן שסתירות אלה אינן צריכות להביא אותנו למסקנה, שאם כך, אין טעם בתפילה ובקיום מצוות. כל מצווה פועלת את פעולתה וגם הדבקות בה' בשעת התפילה מותירה את חותמה, אף-על-פי שלעיתים השפעתה אינה מורגשת כל-כך כשאנו שבים לעסקי החולין.

יתרון החלום

אולם בתקופה זו של "היינו כחולמים"⁶ יש גם יתרון. בזמנים כתיקונם יש סדר ויש תהליך הדרגתי שבו צריך האדם לצעוד. לעומת זאת, בזמן הגלות השיטה היא⁷: "חטוף ואכול חטוף ואישתי (=ושתה)". אל לך לעשות חישובים אם כבר הגעת לדרגה הראויה כדי לקיים דבר מסויים.

כל מה שיהודי יכול לעשות, כל מצווה וכל התנהגות טובה שהוא יכול לאמץ לעצמו - עליו 'לחטוף' ולקיימן. בזמן ה'חלום' אפשר 'לקפוץ' לדרגות גבוהות ביותר ולהשיג הישגים שמעבר להישג-יד בתקופת ה'ערנות'. וזו מטרתה הפנימית של הגלות!

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 85)

----------

1) בראשית לז,ה-ט.

2) בראשית מ,ה ואילך.

3) בראשית מא,א-ז.

4) תורה אור וישב כח,ג.

5) עיין ברכות נה, סוף עמ' ב, שהסיבה לכך שאין אדם חולם על "פילא בקופא דמחטא" היא משום שזה דבר דמיוני שאין הוא חושב על כך במשך היום. מזה עצמו מוכח, שאילו היה חושב על כך, היה יכול לחלום זאת ושמצד עצם עניינו של החלום גם דבר כזה אפשרי.

6) תהילים קכו,א.

7) עירובין נד,א.