ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך (דברים כו,טז)
בתחילת פרשתנו התורה מתארת את הבאת הביכורים לבית-המקדש. יהודי נדרש להביא לירושלים "מראשית כל פרי האדמה" , ביכורים לקב"ה. בבית-המקדש היה היהודי מודה לה' על כל הטוב שהעניק לו ומזכיר את חסדיו של הקב"ה עמנו, עוד בימים שיעקב אבינו היה בחרן, ואחר-כך במצרים, עד שהביאנו לארץ-ישראל.
לאחר מכן אומרת התורה: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". אומר רש"י, שהמילים "ושמרת ועשית אותם" הן תשובת הקב"ה לדברי שבח והתודה של היהודי. לאמור: "בת-קול מברכתו, הבאת ביכורים היום, תשנה [=תביא שנית] לשנה הבאה".
מידה כנגד מידה
מניין לרש"י שאכן 'בת-קול' משיבה לדברי השבח והתודה של היהודי? הדבר נלמד מתוכנה של פרשת הביכורים. במצווה זו מודגש במיוחד הרעיון של 'מידה כנגד מידה'. מכיוון שהקב"ה הוציאנו ממצרים והביאנו אל הארץ, אנחנו גומלים לו בכך שאנו מביאים את ביכורי פירותינו לבית-המקדש. כמו-כן אומר הקב"ה ליהודי: "את ה' האמרת היום", ועל-כן "וה' האמירך היום" – שוב 'מידה כנגד מידה'.
הואיל וכך מתבקשת השאלה, היכן ה'מידה כנגד מידה' על הפעולה המיוחדת של היהודי, שאינו מסתפק בעצם הבאת הביכורים לבית-המקדש, אלא הוא אומר דברי שבח והודיה לקב"ה, והוא גם אומר זאת באופן של "וענית ואמרת", בהרמת קול? מכאן שגם הקב"ה נוהג עמו מידה כנגד מידה, והוא משיבו באופן של "וענית ואמרת".
קול שאפשר לשמוע
אך כיצד יכול יהודי לשמוע אתקולו של הקב"ה? הלוא בשעה שהקב"ה התגלה לבני-ישראל בהר-סיני והשמיעם את קולו, טענו בני-ישראל שאינם יכולים לעמוד בכך, שכן היכולת לשמוע את קול ה' ניתנה רק לבעלי דרגה רוחנית גבוהה, כמו משה רבנו, נביא ה'.
עלינו לומר אפוא, שתשובתו של הקב"ה לא באה בדרך רגילה, שהקב"ה עומד מול היהודי ומדבר עמו, אלא בבחינת "בת-קול מברכתו". כאשר הקב"ה מתגלה בדרך של 'בת-קול', אין הדבר גורם אובדן עשתונות אצל האדם וביטול מציאותו, והוא יכול לקבל את הברכה והגילוי האלוקי.
ברכה והבטחה
אך עדיין מתעוררת שאלה נוספת: ברכה של הקב"ה, שיש בה גם הבטחה, שייכת רק בדברים שאינם קשורים בחובת הבחירה של האדם, שהרי בדברים שהאדם צריך לבחור בכוחות עצמו לא ייתכן שהקב"ה יבטיחו שיעשה זאת, שכן "הכול בידי שמים חוץ מיראת-שמים". איך אפוא מבטיחו הקב"ה שבשנה הבאה יביא ביכורים, והלוא זו מצווה שהאדם צריך לקיים בבחירתו החופשית?
התשובה הפשוטה לכך היא, שתוכנה של מצוות הביכורים הוא לבטא את ההודיה לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק ליהודי, ולהוכיח שהאדם אינו כפוי-טובה כלפי הקב"ה. ומאחר שהאדם בטבעו איננו כפוי-טובה והוא חש רגשות הכרת-תובה למי שגומל עמו טוב, ודאי שאם יקבל את ברכת ה' בשנה הבאה, ישוב ויביא ביכורים. הקב"ה מברכו שיזכה לשפע של ברכה בשנה הבאה ואז ודאי יכיר תודה לקב"ה ויביא גם בשנה הבאה ביכורים לבית-המקדש.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 227)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
