מאמרים נוספים בפרשה
	איך עולים תוך כדי ירידה?
	השמחה בפרשת לך-לך
	מהותו של יהודי
	יהודי צריך ללכת תמיד
	הולכים אל היעד
	הציווי הראשון ליהודי הראשון
	שלושה מזבחות
	למה מבקשים שכר?
	האוצרות חבויים בקרקע
	תמימות של יהודי
	לא להיבהל מהצער
	ברית נצחית, ירושה נצחית
	כל אחד הוא ראשון
	למה המתין אברהם?
	היהדות מתחילה בניסים
	המילה - יסוד כל המצוות
	קניינים של הבורא
	אדם לעמל יולד
	מצווה בלי הפסקה
	מהות הירידה של אברהם

לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית טו,יח)

בפרשתנו מספרת התורה על הבטחת ארץ-ישראל לזרעו של אברהם אבינו¹: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בתחילה נאמר "אתן", בלשון עתיד, ולאחר שאברהם התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה², חזר הקב"ה על הבטחתו והפעם בלשון שונה³: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" - "נתתי", בלשון עבר; כבר נתתי.⁴

מאותו רגע שהקב"ה אמר זאת החלה ארץ-ישראל, שהייתה עד אז 'נחלת גויים', להשתייך בפועל לעם-ישראל. גם בזמן הגלות נשמרת ההבטחה "לזרעך נתתי את הארץ" בכל שלמותה ותוקפה. אמנם "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"⁵, אבל עדיין היא 'ארצנו' ו'אדמתנו'.

ארציות קדושה

צירוף המילים ארץ-ישראל נושא בו לכאורה ניגוד. 'ארץ' - מבטאת ארציות וגשמיות; 'ישראל' - הוא שמו הנעלה של העם היהודי, המבטא עליונות וגבהות (שם זה ניתן משום "כי שרית עם אלוקים"⁶). כך גם הצירוף 'ארץ הקודש' יש בו ניגוד פנימי - ארציות וקדושה.

אלא שבזה מתבטא תפקידו של העם היהודי - לעשות מהארציות קודש, ומ'ארץ כנען' - 'ארץ-ישראל'. תפקיד זה קיים גם בנפש פנימה - כל יהודי נדרש 'לכבוש' את שכלו ורגשותיו וכן את העיסוקים הטבעיים הנחוצים לקיומו, ולקדשם ולשעבדם לעבודת-ה'. עליו לפעול שגם החיים הגשמיים והארציים יתקדשו ויהיו חלק מעבודת-ה'.

ניגודיות של יהודי

כיצד אפשר לעשות זאת? לכאורה יש כאן ניגוד פנימי? אלא שגם היהודי עצמו כולל בתוכו ניגודיות זו. על עם-ישראל אומר הקב"ה⁷: "כי תהיו אתם ארץ חפץ". רואים אנו גם כאן את שני הקצוות: 'ארץ' - היא הדבר התחתון ביותר, שהכול דורכים עליה; ואילו 'חפץ' מבטא תענוג ותשוקה. הגוף הגשמי שלנו הוא בבחינת 'ארץ', ואילו הנשמה שבקרבנו היא 'חפץ' - חפצו ותשוקתו של הקב"ה.

על-ידי שילוב זה בין קדושה עליונה ביותר ובין ארציות תחתונה, יש לנו הכוח לרומם את הגשמיות והארציות ולהעלותן למעלה. וכשם שכל אדם, בתוך נפשו, מסוגל לשעבד את הגוף אל הנשמה, כך יש לו הכוח לשעבד את העולם הגשמי לתחת שלטון הקדושה.

צריך לחפש

הבעל-שם-טוב⁸ מוסיף היבט מיוחד לביטוי 'ארץ חפץ', שנאמר על עם-ישראל: כשם שלעולם אין ביכולתנו להעריך את ריבוי האוצרות הטבעיים השוכנים במעמקי האדמה, כך איש אינו יכול לשער את האוצרות העצומים הטמונים בתוך ליבו של יהודי. מבחוץ זה נראה 'ארץ', אבל דווקא משום כך הסתיר בתוכה הקב"ה את האוצרות המופלאים ביותר.

יבוא יהודי ויטען שאינו חש בזה, ולהפך - נראה לו שהארציות שולטת בעולם. מלמד אותנו אברהם אבינו, שגם כאשר "הכנעני אז בארץ"⁹ וגם כשהארץ נראית 'ארץ כנען', אין להתרשם מכך, אלא יש להתהלך בארץ ולבטא את השליטה עליה, ואז מגלים שבעצם היא כבר 'ארץ-ישראל' - "לזרעך נתתי" - כבר נתתי.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 308)

----------------

1) פרשתנו יב,ז.

2) שם יג,יז. וראה בבא-בתרא ק,א.

3) שם טו,יח.

4) ירושלמי חלה פרק ב, הלכה א.

5) נוסח התפילה - מוסף של יום-טוב.

6) בראשית לב,כח.

7) מלאכי ג,יב.

8) היום-יום עמ' נד. ובכמה מקומות (הובא בהוספות לכתר שם-טוב [הוצאת קה"ת] סי' מד).

9) פרשתנו יב,ו.