מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

 ויפול על צוארו וישקהו (בראשית לג,ד)

פרשתנו מספרת על פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, לאחר שזה יצא לקראתו בראש ארבע-מאות מאנשיו. המפגש, שהיה אמור להיות מלחמתי, הפך לבסוף לפגישה ידידותית - "וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צווארו וישקהו, ויבכו".¹

מה גרם למהפך הזה בליבו של עשיו? אומר רש"י: "נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחווה כל השתחוואות הללו". בהמשך הדברים הוא מביא את דברי רבי שמעון בר-יוחאי²: "הלכה היא - בידוע שעשיו שונא ליעקב; אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".

אין שינויים

מדוע משתמש רבי שמעון בר-יוחאי בביטוי "הלכה היא"? מה שייכת לכאן הלכה?

אלא בכך רוצה רבי שמעון להדגיש את העובדה, ששנאת עשיו ליעקב איננה בת-חלוף ואינה נתונה לשינויים - כשם שההלכה היא נצחית ובלתי-משתנית. רבי שמעון קובע לפנינו, שאל לנו לתלות את שנאת עשיו ליעקב בגורמים אלה או אחרים. זו שנאה המושרשת בעצם מהותו של עשיו, והיא אינה משתנית. אם אנו רואים בכל-זאת התנהגות אוהבת מצידו של עשיו כלפי יעקב, זה מצב היוצא מן-הכלל - "נכמרו רחמיו באותה שעה".

ריכוך השנאה

אמרה זו של רבי שמעון בר-יוחאי באה לידי ביטוי גם בחייו האישיים. הוא חי בימי השלטון הרומאי (שהיא גלות אדום, ו"עשיו הוא אדום"³), בעת גזירות קשות על עם-ישראל בכלל, ועליו אישית בפרט, בשל עמדתו התקיפה כלפי השלטון. כידוע⁴, הוא נאלץ להסתתר במערה שלוש-עשרה שנה מפחד הרומאים שביקשו להרגו. עם זאת, דווקא רבי שמעון הלך לרומי לבטל גזירות שגזר השלטון על עם-ישראל, והצליח בכך.⁵

רואים אנו גם כאן את שני צידי המטבע: מצד אחד, השנאה הנצחית של מלכות אדום לעם-ישראל בכלל ולרבי שמעון בפרט; ומצד שני, דווקא הוא, שנודע בתקיפותו כלפי הרומאים, מצליח במצבים מסויימים לרככם ולבטל את גזירותיהם.

עמדה גאה

יש בכך לקח ברור ונצחי בעניין ההתייחסות הנכונה לתקופת הגלות, כאשר יהודים נתונים לשלטונם של הגויים:

מצד אחד, אל ליהודי לתלות את מבטחו בגויים, במלכות אדום, שכן "הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב". לאידך-גיסא, יש בכוחו של יהודי לגרום לכך, שגם במצב של שנאה לעם-ישראל, יהיה "נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו".

כאשר יהודי עומד בתוקף על יהדותו, ומציג התנהגות גאה של יהודי הדבק בתורה ובמצוות, עד שהוא מודיע לעשיו - "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"⁶ - משפיע הדבר גם על בני אומות-העולם, עד שנכמרים רחמיהם והם מסייעים ליהודי בכל צרכיו, כדי שיוכל ללכת בדרכו, עד לקיום הייעוד⁷ "ועלו מושיעים בהר-ציון... והיתה לה' המלוכה".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר-השיחות כרך כ, עמ' 144)

--------------

1) פרשתנו לג,ד.

2) ברייתא דספרי בהעלותך ט,י.

3) פרשתנו לו,א.

4) שבת לג,ב.

5) מעילה יז,ב.

6) פירוש רש"י פרשתנו לב,ה.

7) סיום ההפטרה לפרשתנו, עובדיה א,כא.