מאמרים נוספים בפרשה
	מדוע הצדיקים סובלים?
	מעלתה של עבודה "פשוטה"
	תיקונו של עשיו
	סיפורו של העם היהודי
	סיפורו של כל יהודי
	לצאת החוצה ולאסוף "אלומות"
	צריך להשתחוות ליוסף
	יהודי חולם אחרת
	ממתין ומצפה
	"ממתין ומצפה מתי יבוא"
	מסירות-נפש בלי חשבונות
	הכוונה החיובית שבמכירת יוסף
	התשובה כהתפרצות
	לא להירתע מקשיים
	להפוך את ה"אחר" ל"בן"
	איש מצליח
	מתוך הירידה מגיעים לשלווה

נסעו מזה... נלכה דתינה (בראשית לז,יז)

כשהלך יוסף, בשליחות אביו, לבקר את אחיו הרועים בשכם, מספרת התורה שהוא פגש בדרך איש - שלא היה אלא המלאך גבריאל - ושאלו היכן אחיו. אמר לו האיש¹: "נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה".

מפרש רש"י (על-פי מדרשי חז"ל), שבדבריו אלה ביקש המלאך להזהיר את יוסף לבל ילך אל אחיו, החורשים עליו רעה. כשאמר "נסעו מזה", רמז לו כי "הסיעו עצמם מן האחווה". ובדבריו "נלכה דותינה" אמר המלאך: "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם". כלומר, יוסף הוזהר כי אחיו מבקשים להמיתו, ואף-על-פי-כן הלך אליהם.

מצוות כיבוד אב

לכאורה, יש כאן מסירות-נפש מצד יוסף, ללכת למלא את ציווי אביו אפילו במחיר של סכנת-נפשות, אולם כאן מתעוררות כמה שאלות:

ראשית, הלוא אביו ציווהו²: "לך-נא ראה את שלום אחיך... והשיבני דבר", ואם יומת על-ידי אחיו, לא יוכל למלא את עיקרו של הציווי - לחזור לאביו ולומר לו מה שלום אחיו.

ולעצם העניין, יש להבין מהו ההיתר למסור את הנפש על מצוות כיבוד אב, שאינה בכלל שלוש המצוות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". אמנם יש פוסקים³ הסבורים שגם במצוות שעליהן נאמר "יעבור ואל ייהרג", הכוונה שאין האדם חייב למסור את נפשו על מצוות אלה, אך אם בחר למסור את נפשו, "צדקה תיחשב לו" - ובכל-זאת צריך הסבר מדוע בחר יוסף למסור את נפשו על מצווה זו.

לתקן את הדור

ההסבר טמון בדברי הרמב"ם, שגם במצוות שעליהן נאמר "יעבור ואל ייהרג", הרי "אם הוא אדם גדול וחסיד, ירא-שמים ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצווה קלה, כדי שיראו העם⁴". כלומר, כאשר יש פרצה בנושא מסויים, רשאי אדם גדול למסור את נפשו על אותה מצווה, כדי שילמד העם להיזהר בה.

וכך בענייננו: יוסף ראה שאחיו לא היו זהירים די הצורך במצוות כיבוד אב (כמו הריגת אנשי שכם, שלא לרצונו של יעקב, וכן השנאה ליוסף), ולכן החליט למסור את נפשו למען מצווה זו.

נס חנוכה

דבר דומה אנו מוצאים בעניין חנוכה (שפרשת וישב חלה בו). על-פי מצב הדברים באותם ימים, לא היה שום חיוב על מתתיהו ובניו לסכן את נפשם ולצאת למלחמה של מעטים נגד רבים וחלשים נגד גיבורים.⁵ אולם הם לא חישבו חשבונות ומסרו את נפשם למען כבוד ה', ואז זכו לכל הניסים והנפלאות.

בזכות מסירות-נפש זו זכו למצוא "פך שמן טהור, חתום בחותמו של כוהן גדול"⁶ - שמבטא את נקודת היהדות, שבה אין שום טומאה יכולה לפגוע - ולהדליק בו את הנרות שמונה ימים, ולקבוע לדורות את ימי החנוכה, "להודות ולהלל לשמך הגדול".⁵

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר  "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 169)

----------

1) פרשתנו לז,יז.

2) שם, יג-יד.

3) דעת התוספות עבודה זרה כז,ב ד"ה יכול. וראה הגה"ה ממהרי"ח ברא"ש ריש פרק א דכתובות. ועוד.

4) לשון הכסף משנה בהלכות יסודי התורה פרק ה, הלכה ד.

5) נוסח "ועל הניסים".

6) שבת כא,ב.