מאמרים נוספים בפרשה
	מדוע הצדיקים סובלים?
	מעלתה של עבודה "פשוטה"
	תיקונו של עשיו
	סיפורו של העם היהודי
	סיפורו של כל יהודי
	לצאת החוצה ולאסוף "אלומות"
	צריך להשתחוות ליוסף
	יהודי חולם אחרת
	ממתין ומצפה
	"ממתין ומצפה מתי יבוא"
	מסירות-נפש בלי חשבונות
	הכוונה החיובית שבמכירת יוסף
	התשובה כהתפרצות
	לא להירתע מקשיים
	להפוך את ה"אחר" ל"בן"
	איש מצליח
	מתוך הירידה מגיעים לשלווה

וישראל אהב את יוסף מכל בניו (בראשית לז,ג)

פרשתנו מספרת על טלטולי יוסף, מאז הילקחו מבית אביו ומכירתו לעבד ועד עלותו על כס המשנה למלך במצרים. יוסף מסמל, למעשה, את כל עם-ישראל, ככתוב¹: "נוהג כצאן יוסף". הבה נתבונן אפוא בקורות-חייו וניווכח, כי הן משקפות בפנימיותן את מהות חייו של כל אדם מישראל.

החמימות הראשונית

תחילה שהה יוסף באושר בבית אביו, בארץ-ישראל. הוא היה האהוב שבבנים, ובתור שכזה זכה ליחס מיוחד מיעקב אביו. יעקב עשה לו כתונת פסים ולמד עמו תורה יומם ולילה (יתר אחיו רעו את צאן אביהם ולא שהו הרבה בבית). לגבי יוסף זו הייתה התקופה המאושרת ביותר, הן בגשמיות והן ברוחניות.

זה המצב שבו נמצאת נשמתו של כל יהודי לפני ירידתה לגוף. היא נמצאת במקום שאין למעלה הימנו; חצובה תחת כיסא הכבוד, אפופה טוהר וזוך ומוקפת אור ותענוג אלוקי. וכי יש אושר גדול מזה? גם אחר-כך, בהיות העובר ברחם אמו, עדיין הוא טובל באושר - הלוא מלמדים אותו שם את כל התורה כולה.

הנפילה

והנה, הועם אושרו של יוסף: "יוסף הורד מצריימה²", נמכר לעבד, ואחר-כך הידרדר מצבו לדרגת אסיר. גם מבחינה רוחנית הורע לו - נער צעיר, שנקטף מאוהלה של תורת יעקב ונפל היישר אל תוך מצרים, "ערוות הארץ"³, למקום הטומאה והפיתויים הקשים. זה היה המקום הנחות והשפל ביותר באותו דור.

זה גם המצב שאליו נקלעת הנשמה בבואה לעולם הזה. היא נופלת פתאום "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא"⁴ (=מגג גבוה לבור עמוק). ממעמד של אורה וקדושה אצל הקב"ה, היא יורדת לגוף גשמי, לעולם של שקר וחומרנות. כאן נכונות לה התמודדויות עם תאוות ויצרים ועליה לעבור ניסיונות קשים ביותר. כואב לה, לנשמה, והיא מתגעגעת אל אביה, הקב"ה.

שכר ההצלחה

אך בסופו של דבר נעשה יוסף השליט על כל ארץ מצרים, והגיע למעמד גבוה הרבה יותר מאשר בהיותו אצל אביו. גם מבחינה רוחנית התעלה מאוד. הוא נקרא "יוסף הצדיק", כי התגבר על כל הניסיונות שבארץ הטומאה ועמד בצדקתו ובתומתו. אמנם יוסף "הורד מצרימה", אך הירידה נהפכה למשמעות של 'רדייה', כנאמר בתהילים⁵: "וירד (ירדה, ישלוט) מים עד ים". שלט יוסף על הרע, ובכך התעלה עוד יותר.

זו גם תכלית ירידתה של הנשמה ל'מצרים', למצרי הגוף והעולם הזה. עליה לרדות ביצר הרע, לשלוט על פיתויי החיים ולהנהיג את חיי הגוף אך ורק על-פי רצון ה', לאור התורה והמצוות. ואז, כשתתגבר על הניסיונות ותקיים את המצוות, תחשוף את כוחותיה הנעלמים ותגיע לדרגה עליונה הרבה יותר מאשר טרם ירידתה לגוף.