מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו (בראשית מו,יב)

בין הדברים שהתורה מספרת על יוסף ואחיו, כלולה העובדה שיוסף פרנס את אחיו ובני-ביתם בשנות הרעב. פעולה זו היא בעלת חשיבות כה רבה, עד שבגללה עם-ישראל כולו נקרא על שם יוסף, כפי שנאמר1: "נוהג כצאן יוסף" (שהכוונה היא, כי הקב"ה נוהג כצאן את עם-ישראל המכונה 'יוסף').

לכאורה אין הדבר מובן: שמו של דבר אמור לבטא את תוכנו האמיתי ואת מהותו הפנימית, ואילו העובדה שיוסף כלכל את אחיו בשנות הרעב נראית פעולה צדדית למדי, שאינה קשורה כלל למהותו של עם-ישראל. מדוע אפוא נקרא עם-ישראל כולו 'יוסף' רק בגלל פעולה זו?

כוח לכל הדורות

אלא בכך באה לידי ביטוי משמעותה העמוקה של נצחיות התורה: כשם שבאותם ימים, במצרים, כלכל יוסף את אחיו ובני-ביתם, כך בכל דור ודור 'מפרנס' יוסף את עם-ישראל ומעניק לכל יהודי, עד סוף כל הדורות, כוחות מיוחדים.

הכוח שיוסף נותן לנו הוא (כפי שמובא ב'תניא'² בשם הזוהר³), להתנהג עם הזולת במידת החסד ולא לגמול לו כפועלו, ואדרבה, "לגמול לחייבים טובות". כך נהג יוסף עם אחיו, לא גמל להם על הרעה שעשו לו, אלא להפך, כלכל אותם בשנות הרעב. כוח זה העניק יוסף לכל יהודי בכל הדורות.

פנימיותו של יהודי

מידה זו (לגמול לחייבים טובות) היא עניין עיקרי, הנוגע למהותו של עם-ישראל, ומכיוון שיוסף הוא המעניק כוח לכך, נקרא עם-ישראל כולו על שמו.

לכאורה אפשר לתהות על עצם הצורך להתנהג במידה זו: הלוא הזולת גמל לך רעה, ולמה אסור לך לשלם לו כפועלו ואפילו אתה נדרש לגמול לו טובה תחת רעה? אלא שסיבת הדבר קשורה למהותו הפנימית של יהודי. אמנם בחיצוניות הדברים התנהג עמך הזולת במידה רעה, אבל בפנימיותו גם הוא טוב, ושומה עלינו להביט על יהודי כפי שהוא בפנימיותו.

גילוי עצם הנשמה

ההתנהגות עם יהודי שני במידה זו מעוררת גם בו עצמו את פנימיותו. כשהזולת רואה שאין משלמים לו כפועלו אלא מתייחסים אליו כאל יהודי יקר ואהוב, ואפילו גומלים לו טובה תחת רעה, גורם הדבר למהותו הפנימית להתעורר בקרבו ולעצם הנשמה להאיר בנפשו.

כשיהודים מתנהגים כך זה עם זה, הם יכולים לפנות אל הקב"ה ולומר לו כמאמר המדרש⁴: "מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו גמלנוך רעה, גמול אותנו טובות", והקב"ה אכן גומל את עם-ישראל טובה, ומביא את הטובה הגדולה ביותר - הגאולה השלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 239)

----------

1) תהילים פ,ב. רש"י ומצודת דוד שם.

2) סוף פרק יב.

3) ועד שבזוהר חלק א רא,א-ב - מובאת רק הוראה זו.

4) ילקוט שמעוני על הפסוק.