את חומש דברים מתחילים תמיד לקרוא בשבת שלפני תשעה באב (או אף בתשעה באב עצמו, כשהוא חל בשבת). מובן אפוא, שחייב להימצא קשר בין ספר זה, 'משנה תורה', ובין עניינם של ימים אלה, ימי בין המצרים.
מוסבר בתורת החסידות שאף שימי בין המצרים הם ימי אבל וצער, השבתות שבהם הן בבחינת 'הקדמת רפואה למכה'. כאשר מקדימים את הרפואה למכה, משמעות הדבר היא, שמלכתחילה אין כאן מכה (אם הרפואה באה לאחר המכה, אף אם הרפואה הייתה שלמה ומלאה, עדיין נשאר מהמכה רושם כלשהו והחולה נקרא 'חולה שנתרפא'. אולם כאשר הרפואה קודמת למכה, אין כאן מלכתחילה שום מקום למכה). זה עניינן של השבתות הללו – הן עומדות מעל כל העניין של הגלות והחורבן ושוללות אותו מעיקרו.
שבת של אור
את מעלתה המיוחדת של השבת רואים גם בעניין החטא הראשון, חטא עץ-הדעת. חטא זה, שנכשל בו אדם הראשון ביום השישי לבריאה, גרם חשכה בעולם כולו, ואף-על-פי-כן לא פגע הדבר במעלתה של השבת. אמרו חז"ל, שבשבת זו היה אור כל היממה ולא היה חושך כלל.
כאן באה לידי ביטוי מעלתה המיוחדת של השבת, העומדת מעל כל גדרי החטא, עד שהחטא אינו עושה שום רושם ואינו גורם שום פגם בקדושתה של השבת. וכשם שחטא עץ הדעת, שורש כל החטאים, לא פגם במעלתה של השבת, כך אין פוגמים בה כל שאר החטאים, וממילא היא עומדת למעלה גם מעניין החורבן והגלות, שהם תוצאה של החטאים הללו.
אין אבלות
מהות פנימית זו של השבת משתקפת גם בהלכה. הדין הוא, שבשבתות בין המצרים, לרבות בשבת שבתוך תשעה הימים ואף אם תשעה באב עצמו חל בשבת – אסור לנהוג שום מנהג אבלות, מהאבלות של ימי בין המצרים. להפך, מצווה להתענג ולשמוח בשבת זו.
השבתות הללו עומדות מעל כל עניין הגלות והחורבן, ולא זו בלבד אלא שהן אף 'מרפאות' את ה'מכה' של הגלות. השבתות הן מעין 'יום שכולו שבת', כפי שיתגלה לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, כאשר גם אנחנו נבין את הטוב הפנימי שהיה צפון בתוך הגלות.
פנימיות התוכחה
כל דבר מתחיל בתורה, ולכן גם עניין זה בא לידי ביטוי בכך שמתחילים לקרוא את חומש דברים לקראת תשעה באב. בחיצוניותו יש בו דברי תוכחות ומוסר על הירידה והחטאים של בני-ישראל, אך בפנימיותו הוא מתווה את הדרך לגאולה השלמה, כמרומז בפסוק "עד הים האחרון", שעליו דרשו חז"ל – עד היום האחרון – בגאולה העתידה לבוא על-ידי משיח-צדקנו, בקרוב ממש.
וכמו-כן מבטאת פרשת דברים, שגם כשיש צורך לומר לעם-ישראל דברי תוכחה, צריך להיטיב עמם קודם לכן. כך גם הקב"ה צריך לתת לעם-ישראל שפע של ברכה, בהרחבה בגשמיות וברוחניות, ורק לאחר מכן דברי תוכחה, וגם אז – דברי תוכחה רק בתורה, שהיא תורת חסד, שמטרתם הכנה לגאולה האמיתית והשלמה.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1090)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
