בפרשת מסעי התורה מונה את ארבעים ושניים המסעות שערכו בני-ישראל במדבר. על כך אומר הבעש"ט, שמסעות אלה קיימים אצל כל יהודי במשך שנות חייו. המסע הראשון – "אשר יצאו מארץ מצרים" – זה לידת האדם, ובהמשך שנות חייו הוא עובר את שאר המסעות, עד שהוא מגיע ל'ארץ-ישראל' – ארץ החיים העליונה.
פתגם זה מעורר שאלה: הלוא בין המסעות יש כאלה שהם הפך רצון ה', מסעות שבהם חטאו בני-ישראל חטאים חמורים. איך ייתכן שבחיי כל יהודי חייבים להיות מסעות כאלה, המסמלים חטאים, הפך רצון ה'? וכי כל אדם חייב לחטוא, חלילה?
יש בחירה
הדבר יובן על-פי ביאורו של הבעש"ט, שהמסעות עצמם באים מעולם הקדושה, והעובדה שמקצת המסעות התפתחו לאירועים שאינם חיוביים נגרמו בגלל מעשיהם של ישראל, שניתנה להם בחירה חופשית ויש בכוחם לקחת דבר חיובי ולהפכו לשלילי. לו היו בני-ישראל בוחרים בטוב ("ובחרת בחיים"), היו כל המסעות מתקיימים בעולם הקדושה עצמו, עליות מחיל אל חיל.
לדוגמה: אחד המסעות השליליים היה 'קברות התאווה', אשר "שם קברו את העם המתאווים". מסע זה, בעולם הקדושה, מייצג דרגה עליונה ביותר, אשר בה אין שום מקום לתאוות כלשהן. לא זו בלבד שאין שם בפועל תאוות, אלא ש"קברו את... המתאווים" – כל מושג התאווה קבור ומושלל שם. אולם מכיוון שבני-ישראל חטאו, נהפך המסע לאירוע שלילי, שבו "קברו את העם המתאווים".
לנצל לטובה
כך גם ב'מסעות' שבחיי כל יהודי: המסעות והמצבים שהיו עד כה, ידוע לנו אילו מהם ניצלנו לטובה ואילו להפך; אך מכאן ולהבא – בכל ה'מסעות' שעתידים לבוא עלינו, יש לנו בחירה חופשית וציווי מהקב"ה לנצל את כולם בכיוון החיובי.
יהודי צריך לראות בכל אירוע הפוקד אותו – דבר חיובי, שמגיע אליו מאת הקב"ה כדי להתעלות עוד יותר בעולם הקדושה. פנימיות התורה, תורת החסידות, מגלה את הטוב הפנימי והאלוקי שבכל דבר ונותנת לנו כוח להפוך אפילו דברים שליליים ל'סם חיים'.
מנוף להתעלות
בדרך זו יש לראות גם את ימי בין המצרים, שבהם אנו שרויים. האירועים שגרמו לחורבן ולגלות הם-עצמם היו יכולים לשמש להתעלות נוספת בקדושה. רק משום שהצד השלילי נכנס לעניין והוביל את הדברים בכיוון שאינו רצוי, התפתח מזה חורבן בפועל ומזה נוצרו ימי 'בין המצרים', כפי שהם עכשיו.
וגם עכשיו, לאחר שיצר הרע כבר התערב וגרם לחורבן ולגלות, הרי על-ידי עשיית תשובה – זדונות נעשים כזכויות, והירידה הגדולה של הימים הללו היא עצמה נהפכת למנוף להתעלות גדולה יותר. לכן הימים האלו ייהפכו לששון ושמחה ועל-ידי ימי 'בין המצרים' נזכה ל'נחלה בלי מצרים', שתתגלה בקרוב על-ידי משיח-צדקנו.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1083)
|