שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים טז,יח)
פרשת השבוע נפתחת בציווי למנות שופטים, שעל-פיהם יוכרעו הדינים וההלכות, ועד דיני נפשות. בהלכות סנהדרין מביא הרמב"ם הלכה מעניינת: אם דנה הסנהדרין בדיני נפשות ופסקו כל הדיינים פה-אחד שהאיש חייב מיתה – "הרי זה פטור, עד שיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו".
הלכה זו מביאה לידי ביטוי את המשמעות האמיתית של עונשי התורה. גם העונשים החמורים ביותר, ואפילו עונש מוות, עיקרם הוא לכפר על האדם. כאשר יהודי עבר עברה שעונשה מיתה, העונש הוא תיקון גדול וטובה לנפשו, שעל-ידי כך יזכה לחיי העולם הבא.
תכלית העונש
לכן ההלכה היא ש"כל מחוייבי מיתות בית-דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להם במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתוודו". כאן אנו רואים בבירור שכל מטרת העונש היא ש"יתכפר להן", אלא שהכפרה יכולה להתקיים רק בתנאי ש"יעשו תשובה ויתוודו".
אולם כאשר כל הדיינים, ללא יוצא מן הכלל, גזרו את דינו למיתה, ולא נמצא ביניהם אפילו אחד שלימד עליו זכות, הדבר מעיד על מצבו הנורא של החוטא. אם אף אחד לא יכול למצוא בו נקודת זכות, הרי ש"גדול עוונו מנשוא", והחוטא שרוי במצב ירוד ונחות ביותר. במצב כזה לא יועיל העונש לכפר עליו, ולכן אין טעם להענישו.
גילוי הפנימיות
בעומק יותר: כל יהודי רוצה בפנימיות נפשו "לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העברות" (כלשון הרמב"ם). יש יהודים שהנקודה הטובה שבנפשם באה לידי גילוי, והם מתנהגים בפועל כפי שהם רוצים בתוך נפשם; ויש יהודים שהטוב שבהם מוסתר ונעלם בליבם. אף יש מי שהטוב שבהם נסתר ונעלם כל-כך, עד שרק ניצוץ זעיר בוקע החוצה, אבל מידה כלשהי של טוב חייבת להתגלות אצל כל יהודי.
אולם אם כל חברי הסנהדרין הגדולה, שכולם "חכמים ונבונים מופלגין", אינם יכולים למצוא לחוטא הזה שום נקודת זכות, הדבר מוכיח שהטוב שבו נעלם ונסתר כל-כך, עד שאין הוא בא לידי ביטוי בשום צורה. על-כן אין טעם להענישו, שהרי בית-הדין אינו מצליח למצוא את נקודת הטוב שבו, כדי שיתכפר עוונו.
הלב ער
מכאן יש ללמוד הוראה על גודל זכותם ומעלתם של ישראל: אם אפילו מי שהכול רואים בו חובה בלבד – פוסקת התורה שיש להפך בזכותו, כי חייב להימצא בקרבו גם טוב – על-אחת-כמה-וכמה היהודים החיים בימינו. כיום, גם מי ששרוי במצב של "אני ישנה", הרי "ליבי ער" – ליבו של כל יהודי ער לה', לתורתו ולמצוותיו, ובסופו של דבר הוא יתעורר ויתגלה.
במיוחד בהימצאנו בחודש אלול, שבו הקב"ה נמצא ב'שדה', והכול רשאים ויכולים לקבל את פניו – זה הזמן לצאת ולפעול אצל כל יהודי, יהיה מצבו אשר יהיה, שיתעורר בו רצון גלוי ללכת ולקבל את פני המלך הנמצא ב'שדה'.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 113)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
