זה א-לי ואנווהו (שמות טו,ב)

כאשר בני-ישראל יצאו ממצרים והגיעו לים-סוף, התחולל לפניהם הנס הגדול של בקיעת הים. באותה שעה נתגלה הקב"ה לכל אחד ואחת מבני-ישראל, עד שכל אחד ואחד היה מראה באצבעו ואומר "זה א-לי ואנווהו".

הביטוי "זה" חל על דבר גלוי ומוחשי. דבר שרואים בעיניים אפשר לומר עליו – "זה הוא". משה רבנו נתנבא בלשון זה – "זה הדבר אשר ציווה ה'". מכאן שבשעת קריעת ים-סוף היו כל ישראל דומים לנביאים, שרואים את הגילוי האלוקי במוחשיות של ראייה בעיני בשר, עד שביכולתם לומר "זה א-לי".

ניסים גדולים יותר

חז"ל מוסיפים ואומרים, שהילדים "הם הכירוהו תחילה". אותם ילדים נולדו בתוך שעבוד מצרים, ולא הכירו דרך-חיים אחרת. עליהם נאמר "ויניקהו דבש מסלע, ושמן מחלמיש צור". הקב"ה בעצמו דאג לקיימם ולהאכילם בתוך המציאות הקשה של הגזרות נגד ילדי ישראל. ולכן בשעת קריעת ים-סוף היו הראשונים להכיר את הקב"ה.

על הגאולה העתידה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". בזמן הגאולה יתחוללו גם-כן ניסים ונפלאות, ואף גדולים ונפלאים מאלה שהתחוללו ביציאת מצרים (שהרי ביציאת מצרים נאמר פעם אחת "זה", ואילו בגאולה העתידה נאמר פעמיים "זה", דבר הרומז לגילוי גדול פי כמה וכמה – "הנה אלוקינו זה, זה ה' קיוינו לו").

נגלה ופנימיות

כשם שבמצרים הילדים שגדלו בתוך קושי השעבוד זכו להיות מי ש"הכירוהו תחילה", כך גם עכשיו, הילדים שנולדו בשיאה של הגלות המרה, בסוף הגלות, קודם שמתחיל האור (כידוע לפנות בוקר גובר החושך ומתחזק החשק לישון) – הם יזכו להכיר ראשונים את הקב"ה, ועליהם נאמר "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז".

במצרים ניזונו הילדים מ'דבש' ומ'שמן' ("ויניקהו דבש מסלע, ושמן מחלמיש צור"), רמז לסודות התורה. גם עכשיו מקבלים ילדי הגאולה את כוחם מה'דבש' וה'שמן' שבתורה – מפנימיות התורה. הם אינם מסתפקים בלימוד החלק הנגלה של התורה, אלא לומדים גם את פנימיות התורה, ומקשרים בין החלק הגלוי לנסתר. החינוך הזה מצמיח את דור הגאולה, את אלה ש"הם הכירוהו תחילה".

ציות להוראות משה

הדרך להגיע לכך היא לציית להוראותיו של משה רבנו. ללמוד ב'חדרים' ובישיבות, תוך שמירת סדרי הלימוד ושקידה והתמדה בלימוד התורה, ומתוך שמחה. דבר זה מבטיח את ברכת ה', לחיים מאושרים בהמשך החיים, ולשפע של נחת להורי הילדים הללו.

כשהולכים אחר הוראותיו של משה רבנו נזכה להגיע בקרוב ממש לשירה העתידה, כמו שאומרים חז"ל על הפסוק "אז ישיר" – "שר לא נאמר, אלא ישיר (בלשון עתיד), מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה", שמשה רבנו ישיר עם בני-ישראל את השירה של הגאולה העתידה, והילדים יהיו אלו ש"הכירוהו תחילה".