מאמרים נוספים בפרשה
	שלוש אותיות, שלוש תפיסות
	לראות את היחיד שבציבור
	בית מלא ספרים חייב במזוזה
	מיטב הכוחות - לקב"ה
	מחלוקת שהניבה תוצאה חיובית
	מה, בעצם, רצה קורח?
	שוויון - לא בכל תנאי
	מעלת האור
	התשוקה לכהונה - תשוקה חיובית
	לימוד זכות של משה רבנו
	ניסיון ההצלה האחרון
	החיבור בין הטבע והנס
	יהודים ושקדים
	אי-אפשר להפריע ליהודי
	התבטלות גמורה
	כוחה של מחשבה
	יהודי כשליח ה'
	לתת לקב"ה מן המובחר
	נס המטות - הוכחה נצחית
	חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו

כאשר יצא קורח במחלוקתו נגד משה השיב לו משה כי בבוקר יודיע הקב"ה עם מי הצדק במחלוקת זו –  "בוקר ויודע ה' את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו".

מדוע אמר משה שההכרעה תינתן רק בבוקר? מביא על כך רש"י שתי תשובות: ראשית, כדי שקורח ועדתו יוכלו בינתיים לחזור בתשובה; שנית, כדי לרמז, שאין איש יכול לבטל את הגבולות והגדרים שקבע הקב"ה, כשם שאין איש יכול לשנות את הגבולות בין היום לבין הלילה.

מה עניין הבוקר?

שני ההסברים הללו אינם מספקים. אם הכוונה הייתה לתת לבעלי המחלוקת שהות לעשות תשובה, למה היה צורך להמתין עד הבוקר שלמחרת דווקא? ואם הכוונה הייתה להשוות את הגבולות שקבע הקב"ה בין הכוהנים לבין שאר בני-ישראל לגבולות שהציב בין היום לבין הלילה, היה אפשר להמתין לערב, שבו ניכר ההבדל בין יום ללילה.

זאת ועוד: במחלוקת זו אנחנו שומעים את טענותיהם של קורח ועדתו, אבל איננו שומעים ממשה הסבר מדוע קורח אינו צודק בטענותיו. עלינו לומר אפוא, שהתשובה לטענותיו של קורח רמוזה בדבריו אלה של משה – "בוקר ויודע ה' את אשר לו".

מהו העיקר

קורח ידע כי ברמה הרוחנית עומדים משה ואהרון למעלה ממנו. טענתו "מדוע תתנשאו על קהל ה'" באה על בסיס הקביעה כי "המעשה הוא העיקר". אם העיקר הוא המעשה הגשמי, הקיום של המצוות בפועל ממש, בזה אין יתרון למשה ולאהרון, ועל-כן יש מקום לטענה "מדוע תתנשאו".

על כך השיב לו משה בהזכרת מעלתו של ה"בוקר". אמנם המעשה הוא העיקר, אבל יש חשיבות גם ל'בוקר', לאור של המצווה. דבר זה רמוז בלשון חז"ל "תשובה ומעשים טובים". רבנו הזקן מדייק: מדוע נאמר "מעשים טובים" ולא "מצוות"? אלא מעשי המצוות יכולים להיות גם לא 'טובים', ולכן מדגישים שעליהם להיות גם 'טובים'.

שלמות אחת

כשיהודי מקיים מצווה בכל פרטיה המעשיים, אבל חסרה לו הכוונה הרוחנית של המצווה ותחושת ההתבטלות וההזדככות שהיא אמורה ליצור בנפשו – המצווה אמנם קוימה, ויש לה החשיבות של מעשה המצווה, אבל האור שלה חסר. מבחינת המעשה עצמו אכן כל בני-ישראל שווים, אבל מבחינת האור הרוחני של המצווה – בזה יש מעלה מיוחדת למשה ולאהרון.

הקב"ה רוצה את שני ההיבטים הללו גם יחד: מצד אחד, "המעשה הוא העיקר", ועל-ידי הקיום המעשי של המצווה נעשה העולם הזה 'דירה' לו יתברך; ומצד שני יש חשיבות עליונה להזדככות הרוחנית ולכוונה הפנימית שבקיום המצוות. זאת רמז משה בציון ה'בוקר' – כשם שהלילה והבוקר מהווים שלמות אחת, יום אחד, כך האור הרוחני של המצווה משלים את רצון ה' והוא חיוני לשלמות התורה והמצוות.

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1052)