יש שני מניינים שהם לקבלת התורה: הראשון, מניין בני-ישראל המפורט בפרשת במדבר, ולכן פרשה זו נקראת תמיד לקראת חג השבועות. השני, ספירת העומר, שהיא הכנה לחג השבועות.
ספירה בכלל מבטאת שוויון. כשסופרים יהודים, הכול שווים; הגדול שבגדולים אינו יותר מאחד והפשוט שבפשוטים אינו פחות מאחד. גם ספירת הימים אינה מבטאת את ההבדלים ביניהם – אין הבדל בין יום ליום, ובין יום חול לשבת וחג. מכאן, שהספירה מגלה את הנקודה הפנימית שלמעלה מההבדלים.
למעלה מהבדלים
הספירה הזאת היא הכנה לקבלת התורה, כי כדי לקבל את התורה יש לגלות את עצם הנשמה שבכל יהודי. כאשר בוחנים את הדרגות הפרטיות, יש הבדל בין יהודי אחד למשנהו. כאשר בודקים את פרטי העבודה שבכל יום, יש הבדלים בין יום חול לשבת וחג. אולם כאשר מגיעים לנקודה הפנימית, לעצם הדברים, שם יש רק נקודה אחת, משותפת.
חשיפת הנקודה הזאת היא ההכנה לקבלת התורה. יהודי נדרש לקבל את התורה בהתמסרות שלמעלה מפרטים. עליו למסור לקב"ה את עצם נפשו, עד שאין אצלו הבדל בין עבודה אחת לעבודה שנייה. הוא מקבל עליו את עולו של הקב"ה, כביטוי להתחברות בין עצם נשמתו לעצמותו יתברך.
למה שניים
מדוע אפוא יש צורך בשני המניינים הללו (מניין בני-ישראל וספירת העומר), ולא דיי באחד מהם? אלא בכל אחד ואחד מהם יש יתרון שאין בזולתו, ולכן נדרשים שניהם.
מניין בני-ישראל אינו קשור לשום דבר מלבד עצם המניין, ועל-כן הוא מבטא את עצם הנפש היהודית, הקשורה עם עצמותו של הקב"ה. לעומתו, ספירת העומר קשורה בעבודה – סופרים את הימים שעברו מאז הקרבת העומר, שהיא פעולה שנעשית על-ידי האדם. כמו-כן בימי הספירה נדרשת עבודה של בירור המידות הפרטיות של הנפש, עד לפרטי פרטיהן.
שילוב הקווים
החידוש של מתן-התורה הוא בחיבור בין ה'עליונים' ל'תחתונים' – ה'עליונים', הדרגות העליונות ביותר, יורדים למטה, וה'תחתונים', הרבדים הנמוכים של המציאות, עולים למעלה. שני הקווים הללו באים לידי ביטוי בשני המניינים הנ"ל:
המניין של בני-ישראל בא לגלות את מעלתו הגדולה של כל יהודי, כפי שהיא מצד שורש נשמתו האלוקית (שזה גילוי מלמעלה למטה); ואילו ספירת העומר באה לברר את הכוחות הפנימיים שבנפש, לזככם ולהעלותם (שזו עלייה מלמטה למעלה). שילוב שני הדברים הללו הוא ההכנה לקבלת התורה. במעמד הר-סיני אמר הקב"ה לכל יהודי "אנכי ה' אלוקיך" – וגם כאן קיימים שני הקווים הללו: 'אנכי מי שאנכי' יורד למטה, עד שהוא נעשה 'ה' אלוקיך', כוחו וחיותו של כל יהודי.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1022)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
