לאחר שנסתיימה עשיית המשכן והקמתו נערכה הכשרתו לעבודה. הדבר הזה נעשה במשך שבעה ימים – שבעת ימי המילואים. בכל אחד ואחד מהימים הללו הביא אהרון "פר חטאת". מה עניינו של "פר חטאת" לשבעת ימי המילואים ועל איזה חטא היה אהרון צריך להביאו? מסבירים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו בפרשת תצווה) שהפר נועד "לכפר על מעשה העגל, שהוא פר".
עברו שבעת ימי המילואים והגיע היום השמיני, יום מיוחד, שבו שרתה השכינה במשכן. גם ביום הזה נצטווה אהרון להקריב קרבן חטאת – "קח לך עגל בן בקר לחטאת". מה עניינו של קרבן זה? מסביר רש"י כי גם קרבן זה קשור לחטא העגל: "להודיע שמכפר לו הקב"ה על-ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה". אבל הלוא אהרון כבר הקריב קרבנות חטאת בשבעת ימי המילואים כדי לכפר על חטא העגל!
חביב כקודם
כשנדייק בלשון רש"י נמצא הבדל בולט בין הקרבנות בשבעת ימי המילואים לקרבן ביום השמיני: בשבעת ימי המילואים נועד הקרבן "לכפר על מעשה העגל", ואילו ביום השמיני הייתה מטרת הקרבן "להודיע שמכפר לו הקב"ה". מכאן יש להסיק שמדובר בשני סוגים של קרבנות.
רבנו הזקן מבאר ב'איגרת התשובה' שלו שאדם העושה תשובה על חטא ועוון נדרש לשני סוגים של כפרה. האחד הוא בקשת מחילה על החטא, שהקב"ה יכפר לו על חטאו ויסלח על שמרד במלך-מלכי-המלכים. לאחר מכן נדרשת כפרה מסוג אחד – "שיהיה לרצון לפני ה', ומרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא".
דורון ומנחה
מובא שם משל מאדם שחטא כנגד המלך, ולאחר מכן ביקש ממנו מחילה וסליחה, והמלך קיבל את בקשת הסליחה וּוִיתר על העונש. אולם אף שהחטא נמחל, עדיין נשאר המשקע של החטא, ויחסיו של האיש עם המלך לא חזרו לכמות כשהיו. לכן הוא משגר "דורון ומנחה לפניו, שיתרצה לו לראות פני המלך".
זה עניינם של שני סוגי הקרבנות שהקריב אהרון. בשבעת ימי המילואים הקריב פר לחטאת, כדי לפעול את סליחת הקב"ה על מעשה העגל; אולם ביום השמיני נועד הקרבן להיות בבחינת 'דורון' שמטרתו לעשות "נחת-רוח לקונו". לכן נאמר שעניינו של הקרבן הוא "להודיע שמכפר לו הקב"ה", כי קרבן זה לא נועד לפעול את הכפרה, אלא לגלותה ולהודיעה.
השכינה שורה
עניין זה קשור למהות העבודה בשבעת ימי המילואים וביום השמיני: בשבעת ימי המילואים הייתה העבודה להוריד לעולם אורות אלוקיים שיש להם יחס כלשהו לבריאה, וזה המקום שבו עבודת האדם יכולה לפעול כפרה. אולם ביום השמיני האיר גילוי אלוקי עליון ביותר, שאין עבודת האדם יכולה להביאו. לכן העבודה ביום הזה הייתה רק לעשות נחת-רוח לקב"ה.
אלא שגם הגילוי העליון, שבא מלמעלה, דורש שהעולם התחתון יעשה הכנה לקראתו. זו הייתה מהות העבודה של אהרון ביום השמיני, שעל-ידה פעל ש"תשרה שכינה בכם".
(לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 19)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
