יש ממפרשי התורה המפרשים את "תולדות יצחק" במובן של תולדות חייו, אולם המדרש ורש"י סבורים כי הכוונה ב"תולדות יצחק" היא לספר על "יעקב ועשיו האמורים בפרשה", ולדעתם "תולדות" בפרשתנו פירושו בנים.
שילוב הפירושים
אפשר לתווך בין שני הפירושים, שכן עיקר תולדותיו וסיפור חייו של יצחק מתחיל בפרשת תולדות, כאשר נולדו בניו. כאשר יצחק הוליד את יעקב ועשיו הגיעה לשלמותה הבטחתו של הקב"ה לאברהם "ונתתיך לגויים" – כאן החלו להתפתח שני ה"גויים", ישראל ואדום.
לאור זאת גם יובן מדוע "תולדות" יצחק מתחילות דווקא בפרשתנו, כאשר יצחק הוא כבר "בן ארבעים שנה" (ואף מאוחר יותר, שכן יעקב ועשיו נולדו לו כשהוא בן שישים). ברור שבכל השנים שקודם-לכן היו בחייו של יצחק הרבה מאוד דברים נעלים, עד לדבר הגדול והעיקרי ביותר – עקדת יצחק. חז"ל גם אומרים שבשלוש השנים שבין העקדה לנישואיו היה יצחק בגן-העדן. ובכל-זאת "תולדות יצחק" מתחילות דווקא עם לידתם של יעקב ועשיו.
התכלית – בירור העולם
תכלית הכוונה איננה מסירות-הנפש (העקדה) או העלייה לגן-העדן. המטרה היא העבודה כאן בעולם הזה, לברר את העולם ולזככו, כדי שיוכל להיות "דירה לו יתברך". דבר זה החל (בעיקר) ב"תולדות יצחק", בפירוש השני, לידת יעקב ועשיו.
יעקב ועשיו רומזים על שני קווי העבודה – "עשה טוב" (יעקב) ו"סור מרע" (עשיו). תפקידו של יעקב לברר את עשיו ולהכשיר אף אותו לקראת הגאולה. כדי לבצע עבודה זו יש לצאת מד' האמות של הקדושה אל העולם, וכפי שמסופר בסוף הפרשה שיצחק שולח את יעקב לפדן-ארם, לחרן, "חרון-אף של עולם".
ארבעים ושישים
שלב זה בעבודתו של יצחק קשור עם המספרים ארבעים ("ויהי יצחק בן ארבעים שנה") ושישים ("ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם"). המספר ארבעים רומז לבינה, "בן ארבעים לבינה". גם המספר שישים קשור לדרגה גבוהה יותר של בינה.
אפשר להוסיף לזה את מאמר חז"ל "מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין". הרי ששתי האותיות הללו, הרומזות לארבעים ולשישים, קשורות לעבודה שבבחינת 'נס'. כלומר, הכוונה לעבודה ברמה חדשה וגבוהה, שנחשבת בבחינת נס לגבי הדרגה הקודמת. זה השלב שבו נולדו יעקב ועשיו, והחלה העבודה בבירור העולם ובהפיכת החושך לאור, עד שנזכה לנס העיקרי של הגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא, כדברי הגמרא, בזכותו של יצחק אבינו.
(ספר השיחות תש"נ כרך א, עמ' 152)
|