מאמרים נוספים בפרשה
	כוחה של ברית-מילה
	גם צדיק נדרש למול את עצמו
	למעלה מכוח האדם
	מלאכים כאורחים
	שינוי הטבע כדי להציל נפשות
	גמילות-חסד של יהודי
	גמילות חסדים על-שכלית
	לפעמים הלחץ מועיל
	להוסיף לחפור
	קיום מצוות בדרך הטבע
	הכוח הרוחני שבהכנסת אורחים
	האהבה הגדולה מכולן
	בלי שום שיקולי תועלת
	הפך את הברכה לשבועה
	סיפורה של הנשמה הזועקת
	חפירת בארות ומשמעותה
	חינוך הילדים משקף את מהותנו
	איך זוכים להתגלות של הקב"ה

כאשר ביקש הקב"ה מאברהם אבינו להעלות את יצחק בנו לעולה, כבר היה יצחק בין שלושים ושבע שנים (כפי שרש"י עורך את חשבון השנים). הוא לא היה ילד חסר-אונים, אלא אדם בוגר. נמצא אפוא שעיקר הניסיון היה ליצחק ולא לאברהם, שהרי יצחק הוא שהיה צריך להסכים שאברהם יעלהו לעולה. מדוע אפוא נמנה הניסיון בתוך הניסיונות שניסה הקב"ה את אברהם?

התשובה על כך היא, שמצד טבע האדם קשה לו יותר לפגוע בילדיו מבו-עצמו. הקושי של אברהם אבינו לקחת את בנו לעקדה היה גדול לאין-ערוך מהקושי של יצחק להסכים להיות הקרבן. לכן נמנה הניסיון בתוך ניסיונותיו של אברהם, כי כאן היו עיקר הקושי ומסירות-הנפש.

ערבים לקיום התורה

בדומה לזה היה במעמד הר-סיני. הקב"ה ביקש מבני-ישראל ערבים שיקיימו את התורה. הם הציעו שהאבות או הנביאים יהיו ערבים, והקב"ה לא קיבל זאת. רק כשאמרו "בנינו ערבים בעדנו" קיבל זאת הקב"ה ונתן להם את התורה.

כשרוצים לבחון את מעמדו ואת מקומו האמיתי של האדם, אי-אפשר לבחון זאת על-פי חייו האישיים, כי ייתכן שבגלל סיבות הוא נוהג כך או אחרת, ואין הדבר משקף בהכרח את האמת שלו. אולם כשרואים איך הוא מחנך את ילדיו, כאן אפשר לראות מה הן שאיפותיו האמיתיות ומה האמת שלו. לכן כשבני-ישראל אמרו "בנינו ערבים בעדנו", ובכך גילו כי רצונם ושאיפתם שבניהם ילכו בדרך התורה – קיבל זאת הקב"ה.

להכיל סתירות

עוד הוראה חשובה שיש ללמוד מניסיון העקדה היא – נשיאת הפכים. הציווי של הקב"ה לאברהם להעלות לעולה את יצחק בנו סתר את הבטחת הקב"ה "כי ביצחק ייקרא לך זרע". שתי האמירות הללו אינן מתיישבות זו עם זו.

זה היה אחד הקשיים הגדולים של ניסיון העקדה – אברהם אבינו נדרש להניח לא רק את אהבתו לבנו, אלא גם את הבטחת הקב"ה. ובכל-זאת הלך אברהם למלא את ציווי ה', אף-על-פי שהסתירה בין שתי האמירות זעקה לשמים ולא נמצא לה שום מענה.

למלא את הציווי

אולם זו מהותו של יהודי, שאין הוא סומך על שכלו, אלא מסוגל להכיל הפכים, דבר שהשכל האנושי אינו יכול להכיל. אף-על-פי ששכלו של אברהם לא היה יכול להבין איך תוכל להתקיים הבטחת הקב"ה אם יקיים את הציווי להעלות את יצחק לעולה – בכל-זאת הלך בזריזות למלא את ציווי ה'.

ומכאן ההוראה, שיהודי נדרש לקיים את רצון ה', אף-על-פי שבעיניו יש בכך סתירה פנימית. למשל, התורה אוסרת על יהודי להסיג את גבול רעהו, לעבור על אבק גזל ולשון-הרע, ובכל-זאת היא מצווה אותו לעסוק בחיי העולם הזה, ובכלל זה במסחר, בשעה שדרכו של עולם העסקים לעבור על איסורים אלה. לכאורה יש כאן סתירה, אבל יהודי מסוגל להכיל סתירה זו ולמלא בשלמות את רצון ה'.

(ב דחג-השבועות תשכ"ט. שבת בראשית תשל"ד)